החלפת שבויים

גלעד, חייל בצה"ל, נפל לדאבוננו בשבי בידי מחבלים.

המחבלים דורשים תמורת שחרורו של גלעד, את שחרורם של מאות מחבלים הכלואים בישראל.

מצד אחד, יש לעשות הכל בכדי לשחרר אדם מישראל משבי המחבלים. אך מצד שני, אם יסכימו לשחרר תמורתו כה הרבה מחבלים, הדבר יעורר מוטיבציה לחטוף עוד ועוד חיילים.

כיצד הייתם מכריעים בבעיה קשה זאת?

מהי עמדת ההלכה- וההגיון השקול- במקרה זה?

 

 

 

מתני'- משנה:

אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן- ביותר ממחירם, מפני תיקון העולם- שכן כך היא תקנת כל הציבור, שלא יפדו את השבויים ביותר משווים. הגמרא מסבירה מדוע.

גמ'- גמרא:

מסתפקת הגמרא: איבעיא להו- הסתפק להם לחכמים. האי- אותו 'מפני תיקון העולם' האמור במשנה, האם הסיבה היא משום דוחקא דצבורא- דוחק הציבור שאין להטיל עליהם לשלם סכומים גדולים הוא, או דילמא- או שמא הסיבה משום דלא לגרבו- שלא יעלו את המחיר ולייתו טפי- ויקחו עוד שבויים, אם יראו שמשלמים להם כל כך הרבה תמורת כל שבוי?

מביאה הגמרא ראיה: תא שמע- בוא ושמע ראיה, דלוי בר דרגא- שהרי לוי בן דרגא פרקא לברתיה- פדה את בתו בתליסר אלפי- בשלש עשרה אלף דינרי זהב, ואם כן מוכח שהסיבה שאסור לפדות את השבויים יותר מכדי דמיהם היא מפני שאין לציבור כסף לשלם סכומים כאלו, ולכן אדם פרטי שיש לו הרבה כסף לפדות את בתו, יכול לעשות כך.

דוחה הגמרא את הראיה: אמר אביי, ומאן לימא לן- ומי יאמר לנו דברצון חכמים עבד- שבהסכמת החכמים עשה לוי בן דרגא את הפדיון במחיר המופקע? דילמא שלא ברצון חכמים עבד- שמא שלא בהסכמתם עשה את מעשיו, ואין ללמוד הלכה ממה שעשה.

ולמסקנה, אכן שני הסיבות בתוקף. אין לפדות את השבויים יותר מכדי דמיהם, הן מפני שאין להטיל על הציבור לשלם סכום כה גבוה, והן בכדי שלא יעלה המחיר ויתעורר רצון אצל האויבים לשבות שבויים נוספים.