שיעור אונאה

מני עבר ברחוב יפו, בין החנויות הומות האדם. הוא נהנה לראות ולשמוע את אוירת השוק.

באחת החנויות ראה מני מחשב חדיש שהגיע לא מזמן לארץ. מכיון שזמן רב חיפש מחשב כעין זה, לא עמד מני על המחיר, ושילם כפי שהיה המחיר על המחשב, 5000 ₪.

כעבור מספר דקות נכנס מני לחנות שנייה, ולפתע רואה הוא את אותו מחשב בדיוק, והפעם ב-4000 ₪. הוא חזר מיד לחנות הראשונה והודיע להם שהוא רוצה לבטל את העיסקה איתם, מכיון שהם מכרו לו במחיר גבוה מהמקובל בשוק.

"לא, ידידי" אמר לו בעל החנות- "קנית- נגמר".

"לפחות תחזיר לי את ההפרש"- אמר מני המאוכזב.

"לא ולא, קנית- נגמר" כך בעל החנות.

מה דעתכם? אם קניתם משהו ומצאתם יותר זול, מגיע לכם את ההפרש?

 

 

 

 

מתני'- משנה:

האונאה- מי שקונה או מוכר דבר בסכום שאינו תואם לשוויו האמיתי, חלים על עיסקה זו דיני 'אונאה'. ואלו הם:

א. אסור לכתחילה למכור דבר במחיר הגבוה משוויו, או לקנות במחיר הנמוך משוויו (אם הצד השני לעיסקה איננו יודע את השווי האמיתי של החפץ).

ב. אם היה הסכום ששולם על העיסקה גבוה או נמוך ביותר מששית (1/6) משוויה האמיתי, בטלה העיסקה ('בטל מקח').

ג. אם היה הסכום ששולם גבוה או נמוך משוויה האמיתי של העיסקה בפחות מששית- העיסקה מתקיימת כמו שהיא, ואינם חייבים להחזיר את הסכום ששולם שלא כדין ('קנה').

ד. ואם היה הסכום ששולם גבוה או נמוך בדיוק ששית משווי העיסקה- העיסקה קיימת, אבל צריכים הם להחזיר את ההפרש ששולם שלא כדין (קנה ומחזיר אונאה').

וזהו שיעור ששית: ארבעה מטבעות כסף לעיסקה ששויה הכולל הוא סלע (שם מטבע), בתקופה בה שווי הסלע הוא מעשרים וארבעה מטבעות כסף לסלע. וסכום זה הוא שתות- ששית לסכומו הכולל של המקח. 

 

מכיון שההפרש במקרה של מני היה אלף ₪, שהוא הרבה יותר מששית, לפי ההלכה העיסקה בטלה.

על בעל החנות להחזיר למני את כספו ולקבל את המחשב בחזרה.

נציין, כי על אף שבפחות מששית אין העיסקה בטלה, אבל אסור לעשות זאת לכתחילה, ואין למכור דבר בסכום שהוא למעלה משוויו באותו מקום.

.

  • אונאה- רמאות במסחר.
  • סלע- שם מטבע.
  • שתות- ששית.
  • מקח- עיסקה.