תברה או שתייה א'

יוסי היה גנב ידוע ומפורסם בעיר יפו. כל הגנבים האחרים פחדו ממנו, ובודאי שבעלי הדירות פחדו ממנו אף הם.

את הכסף שהרויח בגניבותיו השקיע במניות, וכך הכפיל ושילש את כספו.

לאחרונה חזר יוסי בתשובה. באחד מן הימים מצא בביתו שעון זהב יקר, ולאחר מחשבה קצרה נזכר ממי גנב אותו.

הוא פינה חצי יום, ונסע לביתו של בעל השעון. בעל השעון הופתע עד מאוד לראות את שעונו, אך הצטער לראות שאיננו פועל. "כן"- אמר יוסי- "אני זוכר כיצד זה קרה. לפני חודשיים שברתי קיר בביתי, והקיר נפל על השעון, מחוסר זהירות. אך אין בעיה, אפצה אותך בתשלום מלא. אמור נא לי, כמה היה שוה השעון"?

"שאלה טובה"- השיב בעל השעון- "כאשר גנבת אותו הוא היה שוה 500 דולר, אך מכיון שהחברה שיצרה אותו נסגרה, והשעונים שלה היו ידועים באיכותם, מחירם עלה מאוד, וכעת המחיר באיזור 1200 דולר".

"ובכן, כמה אני משלם"? שאל יוסי.

מה דעתכם, האם ישלם יוסי לפי שעת הגניבה או לפי שווי השעון כיום?

 

 


אמר רבה, האי מאן דגזל-
 מי שגזל חביתא דחמרא- חבית יין מחבריה- מחברו.

מעיקרא- מתחלה בשעת הגזילה, שויא זוזא- היתה החבית שווה זוז [סוג מטבע] אחד, והשתא שויא ארבעה- וכעת היא שוה ארבעה זוזים. כמה ישלם הגזלן?

אם הגזלן תברה או שתייה- שבר את החבית או שתה אותה, כלומר: כילה את הגזילה בעצמו, משלם ארבעה. אבל אם איתבר ממילא- נשברה החבית מעצמה, משלם רק זוזא- זוז אחד.

שואלת הגמרא: מאי טעמא- מהי הסיבה שאם הגזלן כילה את הגזילה בעצמו, הוא משלם כפי שוויה היום?

עונה הגמרא: כיון דאי איתה- שאם היתה הגזילה קיימת, היתה הדרא למרה בעינא- חוזרת לבעליה בשלמותה, נמצא שעדיין היא שייכת לבעליה הנגזל, וההיא שעתא- ובאותה השעה דקא שתי ליה– שהגזלן שתה אותה או דקא תבר לה- או שבר אותה, קא גזל מיניה- הוא גזל אותו, כלומר: כאשר הגזלן כילה את הגזילה, הוא ביצע מעשה מחודש של גזילה, ותנן- ולמדנו במשנה 'כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה', ולכן צריך הגזלן לשלם כפי שהגזילה שוה כיום, שהרי הוא מתחייב על מעשה הגזילה של עכשיו.

 

יוסי שבר את השעון בעצמו, כך שמעשה זה נחשב כגזילה חדשה, כיון שעד אותה שעה היה השעון שייך לנגזל.

לכן ישלם יוסי את שוויו של השעון כפי שהיה בשעת השבירה, שהוא 1200 דולר.

 

ומה הדין אם השעון נשבר מעצמו, ולא יוסי שברו? על כך בקטע הבא.

.

  • האי- זה.
  • מאן- מי.
  • חביתא- חבית.
  • חמרא- יין.
  • מעיקרא- מתחילה.
  • שויא- שוה.
  • זוזא- זוז (מטבע).
  • תברא- שבר אותה.
  • שתייה- שתה אותה.
  • איתבר- נשבר.
  • ממילא- מאליו.
  • איתה- ישנה, קיימת היא.
  • הדרא- חוזרת.
  • מרה- בעליה.
  • בעינא- בעצמה, כפי שהיא.
  • תבר- שבר.