היינו כד היינו חבית

נתי עבר ברחובה הראשי של העיר, ולפתע נזכר שעדיין לא אכל דבר מהבוקר. נתי המשיך ללכת, ולאחר מספר דקות איתר מסעדה כשרה. הוא נכנס אליה והתיישב על יד אחד השולחנות הפנויים.

במרכז השולחן ניצב כן מהודר, ובתוכו היה העלון ובו התפריט אותו מגישה המסעדה. נתי שלף את התפריט והתבונן בו.

את עיניו תפסה תמונה מרשימה של מנת דג סלמון מוגש על מצע אורז מתובל. הוא הציץ בצד התמונה "פילה סלמון באורז- 55 ₪". כיון שהיה רעב, החליט להזמין את ההצעה הזו. ואכן, כאשר ניגש אליו המלצר, ביקש נתי לקבל "פילה סלמון באורז".

כעבור מספר דקות חזר המלצר עם המנה. אך להפתעתו של נתי, היתה המנה מיניאטורית, ולהערכתו לא היו בה יותר מ50 גרם דג ו50 גרם אורז, וכל גודלה לא עלה על כמות של חצי כוס.

נתי הרעב התפלא מאד: "אלו המנות שאתם מגישים?" ופנה בכעס לצאת מהמסעדה.

המלצר פנה אליו בנינוחות, ואמר לו: "אדוני, אם היית שואל מראש על גודל המנות- היינו אומרים לך שהן אינם גדולות במיוחד, אך עתה שהזמנת כבר- עליך לשלם".

מה דעתכם?

 

 

 

 

 

מתני'- משנה:

המניח את הכד ברשות הרבים- ברחוב, ובא אדם אחר ולא ראה את הכד, ונתקל בה ושברה – פטור הנתקל מלשלם על הכד השבור, כיון שרשות הרבים מיועדת להליכת אנשים ולא להנחת חפצים. ואם האדם שנתקל בחבית הוזק בה – בעל החבית חייב בנזקו.

גמ'- גמרא:

שואלת הגמרא: אם פתח התנא בתחילת דבריו בכד שהוא קטן, ואמר "המניח את הכד", מדוע באותו מקרה סיים בחבית שהיא גדולה, ואמר "בעל החבית חייב"?

וכן יש להקשות על משנה אחרת, שהרי תנן נמי- למדנו במשנה גם:

שני אנשים שהיו מהלכים זה מול זה, האחד נושא חבית על כתפו, ולשני קורה גדולה, זה בא בחביתו וזה בא בקורתו, נשברה כדו של זה בקורתו של זה – פטור, מפני ששניהם רואים זה את זה והיו יכולים להזהר.

וגם כאן יש לשאול: מדוע פתח התנא בתחילת דבריו בחבית "בא בחביתו", וסיים בכד "נשברה כדו"?

עונה הגמרא: אמר רב פפא, היינו כד היינו חבית- כלומר, כד הוא חבית, וישנם אנשים הקוראים לשניהם באותם השמות.

שואלת הגמרא: למאי נפקא מינה- לגבי איזה דין יש משמעות לעובדה זו?

עונה הגמרא: למקח וממכר, שאם סיכמו אנשים על מכירת חבית, יכול המוכר לתת כד קטן, כיון שישנם אנשים הקוראים לכד 'חבית', ויכול המוכר לטעון 'גם אני מאנשים אלו'.

אם ברצונו של הקונה לקבל חבית גדולה, צריך הוא לציין זאת בעת הקנייה.

 

 

למדנו, כי יכול המוכר להצדיק את עצמו על פי סגנון הדיבור של חלק מהאנשים.

כיון שבחלק מהמסעדות נהוג להגיש מנות קטנות במיוחד, גם מנות אלו באות בחשבון ונקראות 'מנה', ולכן אין נתי יכול שלא לשלם על מנתו לאחר שהזמין אותה.

יחד עם זאת, בחכמה יעשה נתי אם בפעם הבאה שיכנס למסעדה יברר מהי גודל הארוחה המוגשת.

 

 

  • תנן- שנינו, למדנו במשנה.
  • נמי- גם.
  • היינו- הוא.
  • נפקא מינה- יוצא ממנו (משמעות הלכתית היוצאת מהדין שנאמר קודם).