סימני אבידה

הולך לו זיו ברחוב הומה אנשים, תוך כדי שהוא מתבונן במדרכה. לפתע נעצר זיו במקומו, מתכופף, ומרים מהמדרכה שטר אדום של 200 ש"ח. "ראית איזה פיס"? חושב הוא לעצמו.

אך זיו, שיש לו חוש מצפון מפותח מאד, איננו ממהר לשמוח. "אולי אני צריך להחזיר את הכסף? אך מצד שני, כיצד אדע למי להחזיר, הרי אין שום סימן זיהוי על השטר…" הוא נרגע.

 

כאשר הגיע לביתו, הביט זיו בשטר הכסף, חשב וחשב, והעלה בדעתו רעיון:

אולי סכום הכסף, 200 שקלים, יכול לשמש לזיהוי המאבד. בנוסף, השטר היה מקופל באמצע, וגם זה יכול להיות סימן זיהוי.

מה דעתכם: האם צריך זיו להשיב את השטר לבעליו?

 

 

 

 

המשנה מפרטת את דיני השבת אבידה. התורה אמרה, שיש להחזיר אבידה רק כאשר המאבד נותן למוצא סימנים מזהים באבידה, וזאת כדי לוודא את זהות המאבד. מסיבה זו, אדם שמצא דבר שאין בו סימן, איננו צריך להחזירו למאבד, כיון שסביר להניח שהמאבד התייאש ממנו מיידית, וכבר הפקיר אותו בלבו.

ולכן כותבת המשנה: מחרוזות של דגים- בזמן המשנה היה מקובל למכור דגים כשהם חרוזים [תלויים] על חוט. מי שמצא ברחוב מחרוזות כאלו, הרי אלו שלו- כיון שבדרך כלל אין בהם שום סימן, והמאבד מתייאש מהם.

 

הגמרא מתמקדת על קטע זה:

 

 

על דברים אלו "ומחרוזות של דגים" הרי אלו שלו, מקשה הגמרא: אמאי- למה אין המוצא צריך להשיב את מחרוזת הדגים, להוי קשר סימן- סוג הקשר שבו קשור חוט המחרוזת, יכול להיות סימן יעיל, ואותו יציין המאבד?

מתרצת הגמרא: בקטרא דציידא- המחרוזת היתה קשורה בקשר הנהוג אצל ציידי הדגים, דכולי עלמא הכי מקטרי– שכל העולם כך קושרים, ולכן קשר זה איננו מהוה סימן, כיון שרוב המחרוזות קשורות כך.

שואלת הגמרא עוד: ולהוי מנין סימן- מספר הדגים שבמחרוזת, יוכל להיות סימן לצורך זיהוי האבידה על ידי המאבד?

עונה הגמרא: במנינא דשוין- מדובר כשהדגים במספר 'שווה', רגיל ומקובל אצל מוכרי הדגים [למשל 10, 20].

 

 

  

נשוב לשטר הכסף שמצא זיו ברחוב.

הקיפול של השטר באמצע איננו סימן, שהרי כולם מקפלים כך שטרות כסף. קיפול זה הוא כמו קשר של ציידי דגים, שעליו אמרה הגמרא שאיננו סימן, מפני ש'כל העולם קושרים כך'.

גם סכומו של השטר שמצא זיו איננו סימן זיהוי, כיון שזהו סכום קבוע לשטר כסף, ומספר קבוע איננו סימן- כפי שאמרה הגמרא לגבי מחרוזת של דגים.

 

 

 

  •  אמאי- למה
  • להוי- שיהיה
  • בקטרא- בקשר
  • דציידא- של ציידים
  • דכולי עלמא- שכל העולם
  • הכי- כך
  • מקטרי- קושרים
  • מנין- מספר
  • במנינא- במספר
  • דשוין- ששוים