הנהג הצמוד של קצין המודיעין

היה לצידי נהג צמוד בשרות סדיר. חודש לפני שיחרורי הצמידו לי נהג חדש, בחור עם כיפה לבנה ועליה רשום נ.נח.נחמ וכל השאר. גיחכתי, אבל לא עשיתי מזה עניין. בעוד ארבעה שבועות אני משתחרר מהצבא, וגם ממנו.
הגדל

שלום ר' קובי לוי.
מאחר והמדור שלך נוגע לעיתים קרובות בענייני השקפה יהודית-תורנית וגם נוגע בענייני מוסר, מצאתי לנכון לספר לך את סיפורי האישי, אשר אין לי ספק שהוא נושא בחובו המון חשבון נפש, פרטי וכללי.
כן, אני יודע שסיפורי חוזרים שתשובה יש למאות ולאלפים, אך סיפור מן הסוג הזה, אין לי ספק שלא שמעת, וגם אם תשתמש בשיא הפנטסיה הדמיונית שלך, לא תוכל להעלות בדעתך, סוג של מהלך שמיימי שכזה.
שמי אבנר ואני יליד חיפה. ליתר דיוק הנני מוצר מובהק של השמנא והסלתא של העיר, בן לזוג הורים אקדמאיים בעלי מעמד חשוב, אשר שמם הולך לפניהם. כבן יחיד שבעתי תפנוקים, העטירו עלי חוגים, שיעורי העשרה וכמובן שגילו בי תכונות של ילד מחונן שיש להשקיע בו. בכיתה י' סיימתי את כל מבחני הבגרות בציונים מעולים וכאן נכנס הצבא לתמונה.

שמי השתרבב לאחת ממחלקות המודיעין הסודיות, העוסקות בעניינים שהשתיקה מאד מאד יפה להן. אז בוא וננסה לשתוק ואל תשאל יותר מדי. אך מאחר ואתה לוחץ עלי, אגלה לך שמחלקה זו עוסקת בסוג של הצפנות מיוחדות וקודים נסתרים, אשר הן שילוב של אותות מורס ועוד כל מיני ורסיות ושיטות שכאן לא הזמן והמקום לחושפן.

למותר לציין, שמי שנכנס למחלקה כזו, הסיווג המודיעיני שלו הוא בשמים, המידע שהוא נחשף אליו הוא מבהיל ומטלטל. כהכנה לקורס מן הסוג הזה, מלמדים אותנו לשתוק. שתיקה היא בכלל דבר יפה, טוב לשותק וטוב לעולם.
חשוב לציין, שהפיתוחים הנעשים במחלקה החשאית, נועדו בעיקר כדי לסייע לצוותי ריגול וכוחות חשאיים בכל מיני פינות בעולם, לשמור עמנו על קשר מבלי שמישהו יעלה בדעתו שבקשר הנוצר ביננו לבינם, יש אלמנט של ריגול, של הסתרה וכיוצא בזה.

אל תשאל אותי איך למה וכמה, אבל בגיל 16.5 הושיבו אותי בבונקר מבצעי, 30 מטר בתוך האדמה, והכינו אותי לקראת המפגש עם מנהל המחלקה. מאחר והם בדקו היטב את יכולותיי בתחומים נוספים, הוחלט איפה שהוחלט להצמיד אותי לרשות הפיתוח המודיעיני מחד, ומאידך לימדוני כל מיני הצפנות חדשניות, על מנת שאנסה לשכללן. מסביבי ישבו אנשים מלומדים בני 50, 60, אשר לא התביישו להתייעץ עם התיכוניסט הירוק, שעוד אין לו אפילו חתימת שפם.
ההורים שלי היו מאד גאים בעובדה שבנם התיכוניסט אומנם לא מגוייס, אבל המדינה וצה"ל כור ההיתוך הציוני, כבר משתמשים בשירותיו המופלגים וכשרונותיו המפתיעים. נו, סוף כל סוף הגאון שלהם הולך כנראה להיות חוקר מספר אחד של תחום חשאי שמאד מאד נחוץ למדינה.

הנה כי כן, גדלתי – כפי שהבנת – בבית חילוני לחלוטין שההשכלה האקדמית הם נר לרגליו. אבא סיפר לי על אביו ניצול שואה שמת בגיל צעיר, ושמר קצת מסורת. אמא באה מארה"ב דור שני או שלישי למתירנות של העולם המערבי החף מאמונה, כך שעד שיחרורי מצה"ל בגיל 26, לא היתה לי שום הכרות עם בורא עולם, או מישהו מנציגיו. נדבר על כך בהמשך.

בגיל 18 אני מתגייס באופן רשמי לחיל המודיעין, למרות שבמשך שנה וחצי שהיתי שם ונכנסתי לעובי הקורה, אותה קורה חשאית הטמונה עמוק עמוק מאין רואים, וכבר הבנת מדוע.
את דרגות הקצונה קיבלתי במתנה, ממש כך. לצבא לא השתלם לשלוח אותי לקורס קצינים, לרוץ על גבעות ולירות ברובים מיושנים. למה? כי כל דקה של עבודה במחלקת מחקר ופיתוח, וכל שעה של שמירת קשר עלום עם תאים מודיעיניים בכל מיני פינות בגלובוס, היו שוות לצבא מליונים.

הו, הו, כן כן, היתה לנו סוג של גאוות יחידה שאין כמעט לאף יחידה בצה"ל. כל מי שידע במה מדובר הבין שמדובר בצוות מבריק, שמור, אשר דברים שהוא יודע אפילו ראש הממשלה והרמטכ"ל בקושי יודעים.
האמת היא שמאחר ולמדנו לשתוק, הסתובבנו לרוב עם בגדי אזרח, או עם מדי צה"ל ירוקים, ולא עשינו רושם על איש. כששאלו אותנו היכן אתם משרתים ענינו "במודיעין". זה הספיק, כי ישנן גם רמות פחות מסווגות בחיל העלום הזה, ואף אחד לא העלה בדעתו שאני איזה אגרויסע בעל תפקיד חשוב.

אחרי ארבע שנים כשהגיע מועד השחרור שלי, הגיע למשרדי קצין מודיעין ראשי, בדרגת אלוף והזמין עבורנו שני כוסות קפה. "אתה בטח מבין למה אני כאן?" הוא שאל. לאמיתו של דבר בגיל 22 אחרי שנת שרות קבע, הרגשתי מיאוס מן הצבא והמודיעין, ורציתי חופש. שאפתי לנשום אוויר חופשי יותר, לא חנוק, לא הדוק, לא כזה שמחזיק אותך במין מתח תמידי.
לא עניתי לקצין המודיעין, ולפתע הטלפון צילצל.

על הקו היה הרמטכ"ל בכבודו ובעצמו. "מה נשמע אבנר?" הוא שאל, והרגשתי איך החבל מתהדק על צווארי. הצמרת הצבאית לא מוכנה לשחרר אותי. ניסיתי להשמיע ציוץ מחאה קטן, והרמטכ"ל נזף בי "טיפשון, מה אתה חושב שנוותר עליך? אני לא צריך לספר לך כמה אחריות רובצת כל הכתפיים שלך..." ואני רק בן 22. "תחתום לעוד ארבע שנים. להתראות" הורה הרמטכ"ל, וקצין המודיעין פרש את החוזה לפני. היססתי.
שוב צילצל הטלפון, שר הבטחון על הקו. זהו, הם תלו אותי לגמרי.

"אני שמח שהחלטת לשרת את העם והמדינה עוד ארבע שנים נוספות. תודה לך אבנר" התפייט שר הבטחון וניתק.

חתמתי על החוזה חנוק, שחוק, זרוק. עברו עלי עוד ארבע שנים משמימות, עם הישגים מחקריים, פיתוחיים, עם הרחבת מעגלים ושיטות וכו'. הצבא אומנם שינה פניו, והפעם בניגוד לפעם הקודמת עמדתי כמו סכר איתן וסירבתי לפיתויים. רציתי לברוח מן האדמה, מן המחילות, מן האנטנות והמחשבים. רציתי חופש.

כקצין בכיר בחיל מודיעין, היה לצידי נהג צמוד בשרות סדיר. חודש לפני שיחרורי הצמידו לי נהג חדש, בחור עם כיפה לבנה ועליה רשום נ.נח.נחמ וכל השאר. גיחכתי, אבל לא עשיתי מזה עניין. בעוד ארבעה שבועות אני משתחרר מהצבא, וגם ממנו.
לילה חורפי אחד אנו יוצאים מן הבסיס. שנינו שותקים. ברקע מוסיקה חסידית של איציק הנהג. אני מעלעל בניירות שלפני. אחרי קילומטר נסיעה מדווח איציק "המפקד, אנחנו בפקק רציני. יש פה שילוב של תאונת דרכים והפסקת חשמל. לפי הרדיו ייקח שעה עד שעתיים לצאת מכאן. המשטרה והאמבולנסים חסמו את הכבישים. בקיצור מה עושים?".
"ממתינים" אני משיב לו.

"המפקד" איציק הנהג לא מרפה "בעוד 50 מטר יש בית כנסת, יש עכשיו הרצאה של רב חשוב, אם תסכים אחנה כאן ברחוב הצדדי ואלך לשמוע קצת דברי תורה". תקעתי בו מבט קפוא.
"וואלה המפקד, תפסיק עם הפוזה של הרציני" מחייך איציק "החיים זה לא רק מודיעין, יש הרבה לפני המודיעין, יש קדוש ברוך הוא, תורה, יש רבי שמעון בר יוחאי, משה רבנו, יש רבי נחמן... היידה תשתחרר מן הקיפאון המדיני, מן הסיווג הצבאי, ובוא נשמע כמה מילים של תורה". אני מפשיר קלות מן הקיפאון המדיני והוא מוסיף לטפטף עלי: "יש בעל בית על העולם, זה לא קצין המודיעין ולא הרמטכ"ל, בוא צ'מע כמה מילים של אמונה".
בחורצ'יק מתוק. שבה אותי בקיסמו. "או.קי. תחנה בצד".

המפקד ונהגו צועדים לאיטם לבית הכנסת השכונתי בעיר גדולה. המקום מלא מפה אל פה. זו הפעם הראשונה בחיי שאני עורך מפגש חזיתי עם התורה ומייצגיה. על התיבה ניצב רב צעיר, כבן גילי, עם בטחון עצמי עצום, עיניים יוקדות, כריזמה כובשת ויכולת דמגוגית מן הטובות שנתקלתי בהם.

"בקיצור ידידיי ואהובי, בכל יום יוצאת בת קול מהר חורב ואומרת ואפילו צועקת "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. בכל יום!!! אבל מי שומע אותה!? למי איכפת? מי זז מן הצעקה שלה?" אומר הרב.
מה זו בת קול? מה ענין הר חורב לעסק? ובכלל מי שומע בת קול? אני מטיל ספק גדול ברב ובדבריו. אבל הרב ממשיך "שומע אותה רק מי שיש לו לב!! שומע אותה רק מי שלמד לשמוע אותה, ומי שרוצה לשמוע אותה. יש בעולם מליוני יהודים חרשים. חרשים באוזניים, חרשים בלב. אף אחד לא לימד אותם להבחין בצלילי בת הקול מהר חורב, בין בליל הקולות הצעקות המנגינות הרעשים והרחשים שיש בעולם. אבל מי ששומע אותה בהמיית ליבו, במסתריו, בפנימיות הנשמה שלו, קם ועושה מעשה פשוט רץ ללמוד תורה".

יצאנו אל החושך. אני בהרהורי. איציק שותק. אני יורד מן הג'יפ, אומר לו "תודה". כמה ימים אחר-כך אני משתחרר מן הצבא קצין במיל'. מסתובב שנה בעולם. חוזר ארצה שבע מטיולים ומחפש עבודה.
מדפדף בעתונים מקצועיים ולפתע צדה את עיני מודעה באנגלית. "דרושים מומחים להצפנות וקודים חשאיים לעבודה מיוחדת". מרים טלפון. הפקידה מודיעה לי "תגיע ביום רביעי הקרוב בשעה שתיים בצהריים".
רביעי בשעה שתיים. קצין במיל', עתיר נסיון, הולך לפתוח – אולי – קריירה אזרחית בחברה חדשה. יש לי מה למכור, נסיוני בצבא הוא אדיר. עולה במעלית לקומה 16. הדלת נפתחת. מסדרון צר וארוך, מימין ישובים כ- 20 אנשים, משמאל עוד 20. חשבתי שאני היחידי שמגיע לראיון. כולם ממתינים לראיון עם המנהל.

מברור שאני עורך מתגלה שכולם הוזמנו לשעה שתיים. ריבונו של עולם אני מתפלץ, המנהל כנראה נפל על הראש, מי מסוגל לראיין 40 איש בשעה. התיישבתי ופתחתי את היומן האישי שלי. מסביבי קראו עתונים, שיחקו בפלאפונים, דיברו, ציחקקו.

לפתע נשמעה מוסיקת רקע עדינה, פסנתר, עם כינור, עם חליל, עם תוף עדין ונבל. אנשים זקפו ראשם וחיפשו את מקור המוסיקה. הרמקולים כנראה הוטמנו מאין רואה. המוסיקה מצאה חן בעיני, ההרמוניה, הצלילים החדים. אחרי שלוש דקות של האזנה קפצתי מכסאי כנשוך נחש, והתחלתי לרוץ לאורך המסדרון. "תנו לי להיכנס" דפקתי על הדלת הפלדה הכהה.

"הלו אדוני, מדוע אתה מתפרץ למשרד? הגענו לכאן לפניך. יש פה תור" צעקו עלי מכל עבר. "חוצפה, תמתין כמו כולם... רק חמור קופץ בראש...".
שתקתי והמשכתי לדפוק על הדלת. היא נפתחה. "היכנס בבקשה" הורה לי המנהל, טיפוס אמריקני גבה קומה. אחרי שיחה בת 10 דקות יצאנו שנינו החוצה.
"אדונים נכבדים" פנה המנהל לממתינים הזעופים "אתם משוחררים. צר לי, בימים הקרובים תקבלו מכתב שיסביר לכם הכל".

ברשותך אדון לוי אקריא לך חלק ממכתבו של מנהל חברת ההצפנות והקודים הנסתרים: "הנני מתנצל בפניכם, אבל הראיון אליו הוזמתם הפך למיותר. בשלב מסויים כאשר המתנתם במסדרון, הושמעה לאוזניכם במשך דקות ארוכות מוסיקה נעימה. שם, בין ובתוך הצלילים הוצפן קוד סודי, שרק אוזן רגישה ולב מבין יכלו לשמוע. היחיד ששמע זאת קפץ רץ לעברי כאיילה שלוחה, ודפק על דלתי... הוא התקבל לעבודה. עמכם הסליחה".
המנהל לא סיפר להם שהקוד המוצפן במוסיקה היה המשפט המינורי הבא: "תתעורר ישנוני, תתעורר, ורוץ".

הנה כי כן, הסיפור עדיין לא נגמר. במשך שעה ארוכה ישבנו ושוחחנו. חתמתי בסופו של יום על חוזה מכובד, ונפרדתי מן המנהל בלחיצת יד.
ירדתי במעלית ויצאתי החוצה לרחוב, מסמן למונית.

לפתע עצר לידי ג'יפ צבאי ומי הנהג? איציק!! עוד לא הספקתי להוציא מילה מן הפה ואיציק שואג לעברי "המפקד, אל תשכח בכל יום יוצאת בת קול מהר חורב, וצועקת, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה! זוכר המפקד? רק מי שאיכפת לו ושיש לו אוזניים טובות ולב רגיש שומע ת'בת קול".

קפאתי על מקומי. המילים העכשוויות של איציק, שנשמעו באותה הרצאה מפיו של הרב לפני כשנה, חדרו לתוכי כמו חיצים לוהטים ופגעו בלב עשוי קרח שהחל להפשיר אט אט. הרגע, לפני כמה דקות, הייתי היחיד שהצליח להאזין לאותו קוד מוצפן בין הצלילים והקולות שבמוסיקת הרקע.
"אוי להם לבריות, אוי להם מעלבונה של תורה".

נכנסתי לג'יפ ואיציק טפח על שכמי "שמח לראות אותך המפקד, בפעם האחרונה שנפגשנו שמענו הרצאה ביחד, בא לך אולי לשמוע עוד אחת?". הסכמתי.
הפעם הבנתי שגם איציק הוא בת קול. בת קול ברורה, שמושיטה לי יד להתעורר, להתקדם, לצאת ממצולות המודיעין החסוי, להיכנס ולהתיישב מול הר חורב, וללמוד.
כן אדון לוי, חלפו מאז 18 שנים, ואני מזמן לא בצבא קבע, ולא באף חברת הצפנות ופיתוחי קודים. אני כיום מפצח סוגיות סבוכות בכולל, וחרד לעלבונה של תורה.

 

אפשר לדבר איתי - הרב קובי לוי

טל': 09-8610102, נייד: 050-4170419, פקס: 09-8820166

Mail: ili1000@walla.co.il

מען למכתבים: רחוב אנילביץ 21, נתניה. מיקוד 42389

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד