האיסורים של הרבנים ותכנית ההפרדה של יוסף

 

וְהָיָה כִּי יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה וְאָמַר מַה מַּעֲשֵׂיכֶם: וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גּשֶׁן כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן: (בראשית מ"ו ל"ג)

 

מבחינה חינוכית טהורה ישנה משמעות עצומה ל"איסורי הרבנים" היוצאים לאור מדי תקופה אודות ערבי שירה או שאר פרצות שונות בחומות הדת או הצניעות. הרדיפה אחר הדבקת הקצב של הרחוב המערבי מבחינה חומרית – טומנת בחובה, הן איסור הלכתי והן סכנה רוחנית,

זה, אחד ההבדלים בין פעם להיום.

 

לפני כמה שנים, סח לי מכר ותיק כבדרך אגב, וכנראה לאחר קריאת אחת מהודעות האיסור מטעם הבד"ץ אודות ערבי שירה, קוסמים, הופעות, וכו' וכו' וכו', וכה אמר : "הכל אסור, הכל אסור, אי אפשר בצורה כזאת, כל דבר הם אוסרים הרבנים האלה, הם לא נותנים לנו לחיות –טען והמשיך –אילו היו אלה דברים הנוגדים את ההלכה, ניחא, אולם אין כאן כל איסור, ומדוע "סתם" לאסור ???

 

למען האמת, אדייק ואומר כי לא עניתי לו תשובה מיידית לטענותיו הקשות, באשר היה נראה כי הלה נתון בסערת רוח עזה, ויותר מחשש עלה בלבי כי לא יפלו הדברים על אוזניים קשובות לעת כזאת.

 

כתבתי ושלחתי למתלונן 2 תשובות ומתוכם אצטט קטעים נבחרים:

 

א.  אכן, על פניו נראה הדבר תמוה, הייתכן כי יאסרו גדולי ישראל דברים אשר ההלכה לא אסרה ? האם ישתמשו בכוחם – כוח התורה הנתון בידם במצוות "לא תסור", כדי להתעלל ביהודים שומרי תורה ומצוות ללא הגיון ?

 

המרחב אשר נקרא "עולם ההלכה", השולחן ערוך והפוסקים, משולים לשולחן רחב ידים הניצב על ארבע רגלים יציבות. השולחן כולו, שולחן ערוך, אכן עומד בפועל על ארבעת חלקיו הידועים, אך הבה נפליג לרגע ונדמיין כי אכן מדובר בשולחן הרגיל שאותו אנו מכירים, אלא שהממדים שונים לגמרי. מידותיו של שולחן ההלכה עצומות, רגליו גבוהות וחזקות, והוא ניצב איתן ויציב כסלע ומתנשא לגובה השחקים.

 

אדם השומר ומדקדק בהלכה, מצוי וחי על שולחן זה. זה הוא מרחב המחיה הנתון, רחב ונוח, איתן ובטוח, אשר מביא על כל יושביו אך אושר ושמחה. בחירת מרחב המחיה הזה, היא הבחירה בטוב ובחיים, עתיד נהדר בעולם הזה וגם כמובן לעולם הבא. על האדם היהודי לשמור ולהיזהר על עצמו מכל משמר לבל ייפול ח"ו משולחן ההלכה –שולחן החיים, שכן נפילה פירושה התרסקות אל עבר התהום הפעורה מארבעת צדדי השולחן. הנפילה היא בלתי רצויה כמובן. ואכן, שומר על עצמו כל שומר תורה ומצוות, לבל ייכשל ויופל ח"ו משולחן זה. שומר הוא מכל משמר לצעוד בדרך הבטוחה על המשטח הבטוח –שולחן ההלכה .

 

דווקא משום כך, באים חכמי ישראל שבכל דור ודור. מנהיגים אמיצים אשר טובת הכלל בלבד לנגד עיניהם, ורצון ה' ידריכם וינחם בדרך בה ילכו, ניצבים כחומה וכמגדלות אל מול פני הסכנות האיומות האורבות לצאן מרעיתם מכל עבר, ובחירוף נפש ממגנים ומבצרים את החומות החיוניות לקיום האומה – הלא המה חומות הדת אשר בגינם קיים ויתקיים לעד, העם שכל קיומו פלאי ונטול הסבר רציונלי.

 

מבקשים הם –חכמי העם שבכל דור ודור –אך דבר אחד בלבד: "אל נא תצעדו על שפת השולחן, מקום שבו כל רוח קלה יכול לערער את היציבות ושיווי המשקל של האדם, וברגע, ייפול ויתרסק אל עבר התהום הפעורה תחתיו".

 

נכון ידידי, אמת דיברת, זה מותר על פי השולחן ערוך. נכון, אתה עדיין על השולחן. אך הזהר נא, זה מסוכן, אתה מטייל בקצה השולחן, וראה נא את כל אלו שטיילו בקצה, מה הייתה אחריתם. גם הם התחילו את דרכם בדברים מותרים על פי ההלכה, ש"הם" לא מצאו בהם כל פסול וצל של איסור, הם נהגו תמיד להיות "צודקים" ו"צדיקים" על פי התהום הפעורה טיילו להנאתם על הקצה, ומהר מאד קיבלו סחרחורת ונפלו היישר אל עבר ההתרסקות המוחלטת.

 

כן כן ידידי, ה"רבנים האלה" אוסרים לנו לעיתים דברים מותרים. אך זו הייתה דרכם של גדולי ישראל מאז ומעולם, לשמור ולהשגיח על צאן מרעיתם, לגדור את קצות השולחן ולמגן את העם לבל ישוטט בקצוות, המותרים לכאורה – כיון שהם עדיין שולחן, אך מסוכנים הם כהוגן.

 

ב.   אבי שליט"א סיפר לי, כי בהיותו צעיר ועול ימים, ידעו הוא וחביריו הילדים כי הממתק היחיד הכשר ליהודי שומר תורה ומצוות הוא "סוכריה".

 

היה זה גוש סוכר בצבע אדום, דביק ומגושם, אשר היה חסר והולך בפה במשך שמונה ימים –מועד סיומו המשוער. סוגים אחרים של ממתקים, היו מנת חלקם של מי שאינו שומתו"מ. עברו מספר שנים, וחידשו לציבור שומרי התורה גם גלידה כשרה למהדרין, ומסטיק, ושוקולד וכו' וכו'. אמנם, פיצה כשרה למהדרין, עדיין לא היה לשומתו"מ. עברו מספר שנים, וגם פיצה כשרה למהדרין יש ברוך השם. אך לגויים יש עדיין משהו שאין לנו: "הופעות", "זמרים" !!!! זה היה איפוא – ההבדל בין הגוי ליהודי. אך הנה דואגים לנו צדיקים שונים, וגם פרט חסר זה – יש כבר. וכך בתחומים רבים, אשר אין המקום יאה לפרטם, מתנהלת לה הרדיפה אחר צמצום הפערים המהיר והמסוכן, וכל מאן דבעי, כדמיונו הטוב עליו – ממשיך ומייצר עבורינו ברחמיו הרבים עוד ועוד יצירות מופת  כשרות, "למענינו" כמובן. 

 

אכן, שמירתו של העם היהודי לאורך כל הדורות – כעם אשר לבדד ישכון, יסודה מושתת על חומות הפרדה ברורות ומוצקות, בין העם הנבחר לבין כל גויי הארץ. הפרדה, אשר לעיתים תכופות יצרו הגויים, מתוך שנאה וחוסר תרבות. אך שירתו בכך נאמנה את צרכי העם היהודי, ושמרו עליו בכך מכל משמר .

 

על בסיס הפרדה זו, באים גדולי ומנהיגי כל דור וגודרים את גבולות העם לבל יתערב בגויים, גם אם הדבר מותר על פי ה"שולחן ערוך", יש צורך דחוף באיסורו, ולו בכדי לשמור על וויסות נכון של מהירות צמצום הפערים ולהמשיך בכך את קיומו של  העם –תוך הפרדה מוחלטת מעם הארץ.

 

בפרשתינו, מייעץ – בעקבות כך – יוסף לאחיו, להציג את עצמם כרועי צאן, שהוא מקצוע בזוי בעיני המצרים – כדי שיוכלו להסתגר בארץ גושן ולעבוד את עבודתם בהפרדה מלאה מהמצרים. וכך מבאר זאת רש"ר הירש:

 

"במדינה כדוגמת מצרים, בה האדם נחשב רק על פי מלאכתו, בה לא נולד אדם כאדם, אלא כבעל מלאכה, חקלאי, חייל, – שם השאלה על מלאכתם הייתה כמובן השאלה הראשונה, אך הם יבליטו ללא פחד את האמת הבלתי נעימה: שכן בחילת המצרים מפני מלאכתם, ובדרך כלל סלידת האומות מפני היהודים הן הן אמצעי הקיום הראשון במעלה של השבט הזה שנועד לעבור את הימים בדרך ההתבודדות. כל עוד לא האיר השחר המוסרי על האומות, הרי המחיצות שהאומות הקימו על ישראל, שמרו עליו מפני כל הידבקות בשחיתות האנשים שבקרבם יתהלך מאות בשנים משום כך הוא מבליט מיד את הצד שיעורר את סלידת המצרים, מתוך כוונה ברורה, שעל ידי כך יוקצה להם מחוז מיוחד למגוריהם".

 

הדבר הנפלא, הוא השלב הבא היוצא מתוך כך –כתבתי לידידי –

הפיכת האיסור ה"בלתי מובן" לאיסור תקף של חז"ל, אשר העובר עליו נכשל ב"לא תסור מכל אשר יורוך".

 

כל ההסברים הנ"ל נועדו אך ורק על מנת להסביר לך מה עבר בראשם של גדולי ישראל, אך מעבר לכל זה, ברור כי איסורם  איסור גמור הוא ככל איסורי תורה –גם אם אינך מבין מה הם חשבו ומה הם רצו !!!