פרשת ויגש

מגלות לגאולה

בסופה של פרשת השבוע הקודמת (פרשת מקץ), המציאות נראית עגומה למדי. יוסף – שעדיין לא גילה לכולם את זהותו האמיתית – מאשים את אחיו בריגול ובגניבה. הוא לא מפסיק להתאנות להם ומחליט שאחיו, בנימין, ייכלא בבית הסוהר. יוסף שולט באחיו ביד רמה והם חשים מבולבלים ואבודים לגמרי. "כל מה שה' עושה – הוא עושה לטובה!"קרא עוד...

לא בכה

ברגע הראשון על אדמת מצרים. לעיני מצרים מכובדים, לימד יעקב את בניו, שלעולם אין להכנע כניעה רוחנית, ולו הזעירה ביותר.

בדלנות בארץ גושן

בני יעקב התייצבו לפני פרעה, אחרי רדת המשפחה כולה מצרימה, בבואה להסתופף בצל האח האובד שעלה לגדולה. יוסף תדרך את אחיו לקראת הפגישה ולימדם מה להשמיע באוזני המלך: "ואמרתם אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו… בעבור תשבו בארץ גושן, כי תועבת מצרים כל רועה צאן" (שם מ"ו, ל"ד). המתבונן בכתובים חש כי יוסף ביקש להרחיקם מארמוןקרא עוד...

שום דבר אחר לא יעבוד

פרשת ויגש מספרת כיצד מתכוננים יעקב, בניו ונכדיו, לרדת יחד מצרימה. הפסוק אומר שיעקב שלח את בנו יהודה לפניו, כדי לערוך הכנות לקראת הגעתם: "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה". "להורות" – מילה בעלת שורש משותף למילה 'תורה'. במילים אחרות, יהודה הקדים את כולם בדרכו למצרים כדי להעמיד ישיבה, להקים בית מדרשקרא עוד...

האיסורים של הרבנים ותכנית ההפרדה של יוסף

  וְהָיָה כִּי יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה וְאָמַר מַה מַּעֲשֵׂיכֶם: וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גּשֶׁן כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן: (בראשית מ"ו ל"ג)   מבחינה חינוכית טהורה ישנה משמעות עצומה ל"איסורי הרבנים" היוצאים לאור מדי תקופה אודות ערבי שירה או שאר פרצות שונות בחומותקרא עוד...

כרית שלא במקומה

סיפור מפעים אודות מה שהחליט הרב שך לאחר שיום אחד בילדותו קם ממיטתו כמה דקות מאוחר...

התוכחה…

  בין עשרות ומאות הרוכלים שבשוק נוכל למצוא לרוב את אותם אומללים חסרי בית, המבקשים… לקבל מעות נדבה… אף במקומות ריכוז רוחניים כבתי כנסת ועוד… נוכל לפגוש את מתרימי הצדקה המבקשים בקשת תרומה… לנזקקים… התופעה ה'מאד מקובלת' היא… הנפת הידיים למעלה ולמטה… ואז… נאמר… 'אין לי…' או…  'אין עָלי…' כאומר, אני מצטער… אין עלי כסף…קרא עוד...

החינוך המקורי והטבעי – בית אבא

"ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל" (בבא בתרא כ"א). כתר גדול ביותר הוכתר כאן לראשו של רבי יהושע בן גמלא, המתואר כאן כמי שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל. בעברית פשוטה, לזכותו נזקפת העמדת התורה של הדורות המאוחרים. וכל כך למה? "שבתחילה מי שיש לו אב מלמדו תורה,קרא עוד...