הלכות השכמת הבוקר – סימן א'


סעיף א':

"שויתי ה' לנגדי תמיד" (תהלים טז ח) הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים. כי אין ישיבת האדם ותנועתו ועסקיו והוא לבדו בביתו כמו ישיבתו ותנועתו ועסקיו כאשר הוא לפני מלך גדול, וכן אין דיבורו והרחבת פיו בהיותו עם אנשי ביתו וקרוביו כמו בהיותו במושב המלך, כי אז משגיח בודאי על כל תנועותיו ודיבוריו שיהיו מתוקנים כראוי. כל שכן כאשר ישים האדם אל לבו כי המלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר: "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' הלא את השמים ואת הארץ אני מלא" (ירמיהו כג כד), בודאי מיד תגיע אליו היראה וההכנעה מפחד השי"ת ויבוש ממנו:

סעיף ב':

וגם בשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב. ומיד כשיעור משנתו יזכור חסדי ה' יתברך שמו אשר עשה עמו, שהחזיר לו את נשמתו אשר הפקידה אצלו עייפה, והחזירה לו חדשה ורגועה, כדי לעבוד עבודתו יתברך שמו בכל יכלתו ולשרתו כל היום, כי זה כל האדם, כמו שאמר הכתוב: "חדשים לבקרים רבה אמונתך" (איכה ג כג). פירוש, בכל בוקר נעשה האדם בריה חדשה, ויודה בכל לבבו להשם יתברך שמו על זאת. ובעודו על משכבו יאמר: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך". (ואף על פי שעדיין אין ידיו נקיות יכול לומר זאת, כיון שאין בו שם). ויפסיק מעט בין תיבת "בחמלה" לתיבת "רבה":