מי מצא צלחת?

ערב אחד נראה הרב הראשי של אנגליה כשהוא מתרוצץ בארמון באקינגהם וידיו עמוסות סכינים, מזלגות וצלחות. מה הוא חיפש שם? איך מתחסנים מפני הלחץ החברתי?

 

 

יום אחד קיבל רבה הראשי של בריטניה, הלורד עמנואל יעקובוביץ זצ"ל, הזמנה להשתתף בנשף חגיגי שיתקיים בארמון באקינגהם, מעונה הרשמי של אליזבת השניה מלכת אנגליה. הרב יעקובוביץ, שהיה מקורב לחוגי השלטון באנגליה ובפרט לראש הממשלה דאז, מרגרט טאצ'ר, השיב להזמנה במכתב אדיב בו הסביר כי הוא מעריך את ההזמנה אך לא יוכל להיענות לה מטעמי כשרות.

לא חלפו ימים רבים ולמרבה הפתעתו קיבל הרב יעקובוביץ מכתב תגובה בו נכתב כי נוכחותו רצויה מאוד ועל כן יעשה הארמון מאמץ מיוחד כדי להשביע את רצונו ולספק לו את כל צרכי הכשרות הנחוצים לו. ואכן, כאשר הגיעו הרב והרבנית לארמון, פגש אותם אחד המלצרים שהציג בפניהם את כל סידורי הכשרות, ואף הראה להם את מערכת הכלים המיוחדת שהארמון רכש לפי דרישתם. הסט היה זהה בחזותו לכלים שהונחו בפני כל יתר הסועדים,

 

אך מדבקה קטנה שהוצמדה לכל כלי ציינה את העובדה שאלו הם כלים כשרים.

עד מהרה התמלא אולם הנשפים בכל ה"מי ומי" של חוגי האצולה הבריטים, כולל מספר בלתי מבוטל של ידוענים ואישים מוכרים בתחומים רבים ומגוונים. הרב יעקבוביץ תפס את מקומו לצד הרבנית ונהנה ממנת המזון הכשרה שניתנה לו כאשר לפתע אירע דבר מוזר: בסיום המנה הראשונה נעמדו כל הנוכחים והחליפו את מקומותיהם…

למראה פניו התמהות של הרב הסביר לו שכנו לסעודה שכך מקובל בנשפים מסוג זה – בסיום כל מנה מחליפים הסועדים את מקומותיהם כדי שלכולם תהיה הזדמנות לפגוש את כולם. מנהג זה העמיד את הרב יעקבוביץ בפני בעיה קשה: הן סט הכלים בו הוא השתמש היה היחיד באולם שהיה כשר, כיצד יתיישב במקום אחר?

וכך מצא עצמו הרב יעקבוביץ בסיומה של כל מנה כשהוא מתרוצץ ממקום למקום כשידיו עמוסות סכינים, מזלגות קערות וצלחות, וכל זאת למרבה תימהונם של יתר הנוכחים שלא הבינו כמובן את פשר התנהגותו המוזרה…

התנהגות זו לא מצאה חן בעיני יהודי מתבולל שנכח במקום. הלה אף העיר לרב בקול רם על כך שהוא מתבלט יתר על המידה וגורם בושות ליהודים, אך הרב יעקבוביץ המשיך בשלו. כשרות היא כשרות ויש להקפיד עליה בכל מקום – גם בתוככי ארמון באקינגהם.

והנה, בסיום האירוע כאשר המשתתפים פנו לעזוב את האולם, ניגש הנסיך צ'רלס לרב יעקבוביץ, לחץ את ידו בחמימות והכריז בעליצות: "אה, הנה היהודי עם הצלחות!"…

הרב יעקבוביץ הסביר לנסיך את הסיבה שגרמה להתנהגותו ועד מהרה גלשה השיחה לדיון מעמיק בהלכות כשרות כאשר יורש העצר האנגלי מפגין התעניינות מרובה בנושא ואף מצרף לשיחה את אימו המלכה.

 

הקרבה המופגנת בין הרב החרדי לבין בני משפחת המלוכה האנגלית עוררה את קנאתו של היהודי המתבולל. הלה נדחק אל תוך הקבוצה מתוך כוונה להראות שקיימים יהודים מסוג אחר, "נאורים" ו"מתורבתים" יותר. "גם אני יהודי", הסביר לנאספים.

נעץ בו הנסיך מבט שכולו תימהון ושאל: "אתה גם אתה יהודי? אם כן היכן היו הצלחות שלך?"…
 
פעמים רבות אנחנו נקלעים למצבים שבהם אנחנו מתביישים ביהדותנו, או לפחות מנסים להצניע אותה ככל האפשר. צריך עמוד שדרה חזק כדי שלא להתקפל, לא להיכנע ללחץ החברתי והסביבתי (שהוא על פי רוב מדומה), לעמוד על העקרונות שלנו ולעשות את מה שצריך לעשות.

בפרשת השבוע יעקב בורח מבית אביו לחרן. הוא יודע ששם, בגלות אצל לבן הרמאי ומשפחתו, צפויים לו חיים לא-קלים. הוא יהיה חשוף שם ללחצים חזקים ולהשפעות שונות. הוא יהיה נתון תחת פיתוי חזק מאוד להתאים את עצמו לנורמות השליליות המקובלות שם ולהפוך לאחד מהחבר'ה.

איך נערכים לסכנה כזאת? איך מתחסנים מפני הלחץ הסביבתי?

הולכים ללמוד בישיבה.

לכן, לפני שהוא יוצא לחוץ לארץ, משקיע יעקב את עצמו במשך 14 שנה בישיבת שם ועבר. רק אז, לאחר שחישל את עצמו באמצעות לימוד תורה בישיבה, חש יעקב שהוא מוכן ומזומן להתמודד מול הניסיונות והסכנות האורבות לו בחוץ.