נס פחית השמן בשנת תש"ח

לפני שנים רבות עלה יעקב שוורץ לארץ הקודש. הוא התיישב במושבה בני ברק, והקים בה חנות מכולת קטנטנה.

באותם ימים חנויות המכולת לא היו דומות אפילו לא במקצת לסופרמרקטים רחבי הידיים אותם אנו מכירים כיום. היה זה כוך קטן וצפוף, שבצדיו הותקנו מדפים פשוטים אותם העמידו על גבי צינורות מתכת רחבים. על גבי המדפים הונחו המוצרים המעטים שהועמדו למכירה, ומכל אחד מהם היו שניים או שלושה פריטים בודדים.

גם אדון שוורץ הקים מכולת מהסוג הזה, ולאחר שסיים את ההכנות, רכש מעט מוצרים וסידר על מדפי החנות, לשמחתם של תושבי האזור שהתקשו להסתדר עד כה בלי חנות מכולת 'משוכללת' שכזאת במרחק הליכה סביר מביתם.

באזור בו שכנה המכולת של שוורץ, התגורר אז הרב אברהם ישעיהו קרליץ, שבאותם ימים התפרסם בכל רחבי העולם כגאון מיוחד במינו, הבקי בכל מכמני התורה. שאלות הלכתיות נשלחו אליו מכל רחבי העולם היהודי, והוא השיב להם ברוחב יד, כשהוא מצטט את דברי התלמוד הבבלי והירושלמי, הרמב"ם ורבי יצחק אלפסי, ושאר הגאונים הראשונים והאחרונים, ומתוך כל השיטות הוא סולל את הדרך על להכרעה מעשית של ההלכה שבעניינה הוא נשאל. לספרים הרבים שחיבר הוא קרא 'חזון איש', ושמו 'אברהם ישעיהו' נרמז בראשי התיבות של המילה 'אי"ש'.

רעייתו של החזון איש, כמו יתר תושבות השכונה, נהגה לקנות את המצרכים הבסיסיים בחנותו של שוורץ שלא היה מאושר ממנו על כך שזכה להיות זה שמוכר את המצרכים שיעלו על שולחנו של גדול הדור. 

שנה, לקראת החנוכה, דואג היה בעל המכולת לקנות כמה פחיות של שמן זית, שבהן יוכלו המהדרים בהלכה להדליק את נרותיהם בחנוכה. מחירו של שמן הזית היה גבוה מאוד באותם ימים, ורק מעטים יכלו להרשות לעצמם לקנות אותו. אבל שוורץ ידע שישנם כמה תלמידי חכמים גדולים בשכונתו, החוסכים כסף כל ימות השנה כדי שיוכלו להדליק את נרותיהם בשמן זית, והחליט לקנות ארבע פחיות במיוחד עבורם.

את הפחיות הוא הציב על המדפים, והמתין לקונים שיקחו אותן, וישלמו לו עבורן את מלוא המחיר ששילם עליהן, בתוספת אחוזי רווח כמובן.

אלא שדבר מצער מאוד קרה לו, לבעל המכולת. אחת הפחיות חמקה מבין אצבעותיו, והחליקה אל תוך הצינור ששימש כבסיס למדפי העץ. הפחית נפלה לעומק הצינור, והניסיונות לחלץ אותה ממנו עלו בתוהו.

שוורץ עשה חשבון שאם הוא יפרק את כל המדפים ויעקור את צינור הברזל מהקרקע כדי לחלץ את הפחית, הוא יצטרך לשלם על כך לבעל המקצוע שיפרק וירכיב מחדש את כל הקונסטרוקציה. הוא גם לא היה בטוח שלאחר מכן הוא יצליח לחלץ את הפחית התקועה בתחתית הצינור, והחליט לדחות את משימת החילוץ לפעם אחרת, או אפילו לוותר עליה כליל.

עברו שנים אחדות, והנה מתקרב החנוכה. היתה זו שנת תש"ח, כשברחבי הארץ התחוללה מלחמה אכזרית. פורעים ערביים טבחו ביהודים בכל מקום בו יכלו לעשות זאת, הבריטים שטרם עזבו את הארץ עמדו מהצד, ומנעו מהיהודים להכות בערבים ולהציל את עצמם, ובהתאם לכך היה המצב הכלכלי קשה במיוחד. הפעם הבין שוורץ, כי השגת שמן זית לפני החנוכה תהיה משימה בלתי אפשרית. הוא ויתר מראש וידע גם שהלקוחות הקבועים שלו יבינו אותו ולא יחפשו השנה זמן זית, בתנאים קשים כל כך.

אלא שהוא שכח לקחת בחשבון את הרב קרליץ, החזון איש.

שבועות אחדים לפני חנוכה מגיעה הרבנית קרליץ, אשת החזון איש, אל חנות המכולת ומבקשת לקנות פחית שמן זית. הגברת שוורץ שעמדה על יד הקופה הסבירה לה ביראת כבוד שהשנה אי אפשר להשיג שמן זית.

עברו שבועיים ושוב היא מבקשת שמן זית, רק כדי לשמוע ש… אין זמן זית השנה!! וכך היא מבקשת כעבור יומיים ולמחרת פעם נוספת עד שבערב החנוכה בשעות הבוקר היא באה ומבקשת שמן זית, ונענית בשלילה. חצי שעה לאחר מכן היא שוב מגיעה, והמוכרת מסבירה לה באדיבות שהיא מצטערת מאוד, אבל גם בחצי השעה האחרונה לא הגיע שמן זית, והשמן היקר גם לא צפוי להגיע בשעות או בשבועות הקרובים!

אשת החזון יצאה מהחנות כשהיא ממלמלת לעצמה בפליאה גדולה: "זה ממש מוזר. בעלי טוען בתוקף שיש שמן זית בחנותו של שוורץ. איך זה יכול להיות".

המוכרת שמעה את הדברים, ובאמונת החכמים שיקדה בקרבה, הבינה שאם החזון איש אומר, סימן שכך הם אכן פני הדברים.

היא קראה לבעלה, וביקשה ממנו להיזכר היטב אם הוא לא הסתיר פחית זמן זית בירכתי החנות, אולי מתחת לשקי הקמח והסוכר?
אבל לא. הוא לא יודע על שום פחית זמן זית שנמצאת בחנותו.

שעה ארוכה ניסו השניים להבין למה היתה כוונתו של הרב הגדול שטען כי בחנותם יש שמן זית, עד שפתאום נזכרו שלפני מספר שנים נפלה לה פחית בודדת אל הצינור שמחזיק את המדפים…

ללא אומר ודברים הם מיהרו להזעיק את בעל המלאכה שהגיע עם פועל ערבי, והשניים החלו לפרק את המדפים, ולעקור את הצינורות שמחזיקים אותם, מתוך הקרקע בה היו תקועים ומבוטנים היטב בשכבת בטון נדיבה.

אחרי מאמצים רבים, ושלוש שעות של עבודה, נשלף העמוד האחרון, והנה פחית זמן זית מחליקה ממנו על רצפת החנות. שוורץ לא התעכב, הוא מיהר לרוץ לביתו של החזון איש, כדי לתת לו את שמן הזית זמן קצר לפני הדלקת נר החנוכה הראשון.

פניו של החזון איש קרנו מאושר. הוא ביקש לדעת מה אירע, ובעל המכולת סיפר לו שכדי להביא את הפחית הזאת, הוא נאלץ לשכור פועלים ולפרק את המדפים בחנותו.

החזון איש הודה לו בחום, ומיהר להגיש לו סכום כסף נכבד שיכסה את עלות שמן הזית, ואת עלותו ה'שיפוצים' שהוא נדרש לעשות בחנותו. "כל הון שבעולם שווה כדי שאזכה להדליק נרות חנוכה בשמן זית", הסביר לו הרב. "שהרי שמן הזית שימש להדלקת מנורת הזהב בבית המקדש, ובשמן הזה אירע הנס הגדול של חנוכה, נס פך השמן".

שגיאה במסד הנתונים של וורדפרס: [Too many words in a FTS phrase or proximity search]
SELECT DISTINCT wp_posts.ID FROM wp_posts WHERE 1=1 AND MATCH (post_title,post_content) AGAINST ('נס פחית השמן בשנת תש\"ח לפני שנים רבות עלה יעקב שוורץ לארץ הקודש. הוא התיישב במושבה בני ברק, והקים בה חנות מכולת קטנטנה. באותם ימים חנויות המכולת לא היו דומות אפילו לא במקצת לסופרמרקטים רחבי הידיים אותם אנו מכירים כיום. היה זה כוך קטן וצפוף, שבצדיו הותקנו מדפים פשוטים אותם העמידו על גבי צינורות מתכת רחבים. על גבי המדפים הונחו המוצרים המעטים שהועמדו למכירה, ומכל אחד מהם היו שניים או שלושה פריטים בודדים. גם אדון שוורץ הקים מכולת מהסוג הזה, ולאחר שסיים את ההכנות, רכש מעט מוצרים וסידר על מדפי החנות, לשמחתם של תושבי האזור שהתקשו להסתדר עד כה בלי חנות מכולת \'משוכללת\' שכזאת במרחק הליכה סביר מביתם. באזור בו שכנה המכולת של שוורץ, התגורר אז הרב אברהם ישעיהו קרליץ, שבאותם ימים התפרסם בכל רחבי העולם כגאון מיוחד במינו, הבקי בכל מכמני התורה. שאלות הלכתיות נשלחו אליו מכל רחבי העולם היהודי, והוא השיב להם ברוחב יד, כשהוא מצטט את דברי התלמוד הבבלי והירושלמי, הרמב\"ם ורבי יצחק אלפסי, ושאר הגאונים הראשונים והאחרונים, ומתוך כל השיטות הוא סולל את הדרך על להכרעה מעשית של ההלכה שבעניינה הוא נשאל. לספרים הרבים שחיבר הוא קרא \'חזון איש\', ושמו \'אברהם ישעיהו\' נרמז בראשי התיבות של המילה \'אי\'\'ש\'. רעייתו של החזון איש, כמו יתר תושבות השכונה, נהגה לקנות את המצרכים הבסיסיים בחנותו של שוורץ שלא היה מאושר ממנו על כך שזכה להיות זה שמוכר את המצרכים שיעלו על שולחנו של גדול הדור. שנה, לקראת החנוכה, דואג היה בעל המכולת לקנות כמה פחיות של שמן זית, שבהן יוכלו המהדרים בהלכה להדליק את נרותיהם בחנוכה. מחירו של שמן הזית היה גבוה מאוד באותם ימים, ורק מעטים יכלו להרשות לעצמם לקנות אותו. אבל שוורץ ידע שישנם כמה תלמידי חכמים גדולים בשכונתו, החוסכים כסף כל ימות השנה כדי שיוכלו להדליק את נרותיהם בשמן זית, והחליט לקנות ארבע פחיות במיוחד עבורם. את הפחיות הוא הציב על המדפים, והמתין לקונים שיקחו אותן, וישלמו לו עבורן את מלוא המחיר ששילם עליהן, בתוספת אחוזי רווח כמובן. אלא שדבר מצער מאוד קרה לו, לבעל המכולת. אחת הפחיות חמקה מבין אצבעותיו, והחליקה אל תוך הצינור ששימש כבסיס למדפי העץ. הפחית נפלה לעומק הצינור, והניסיונות לחלץ אותה ממנו עלו בתוהו. שוורץ עשה חשבון שאם הוא יפרק את כל המדפים ויעקור את צינור הברזל מהקרקע כדי לחלץ את הפחית, הוא יצטרך לשלם על כך לבעל המקצוע שיפרק וירכיב מחדש את כל הקונסטרוקציה. הוא גם לא היה בטוח שלאחר מכן הוא יצליח לחלץ את הפחית התקועה בתחתית הצינור, והחליט לדחות את משימת החילוץ לפעם אחרת, או אפילו לוותר עליה כליל. עברו שנים אחדות, והנה מתקרב החנוכה. היתה זו שנת תש\"ח, כשברחבי הארץ התחוללה מלחמה אכזרית. פורעים ערביים טבחו ביהודים בכל מקום בו יכלו לעשות זאת, הבריטים שטרם עזבו את הארץ עמדו מהצד, ומנעו מהיהודים להכות בערבים ולהציל את עצמם, ובהתאם לכך היה המצב הכלכלי קשה במיוחד. הפעם הבין שוורץ, כי השגת שמן זית לפני החנוכה תהיה משימה בלתי אפשרית. הוא ויתר מראש וידע גם שהלקוחות הקבועים שלו יבינו אותו ולא יחפשו השנה זמן זית, בתנאים קשים כל כך. אלא שהוא שכח לקחת בחשבון את הרב קרליץ, החזון איש. שבועות אחדים לפני חנוכה מגיעה הרבנית קרליץ, אשת החזון איש, אל חנות המכולת ומבקשת לקנות פחית שמן&hellip;') AND wp_posts.post_date < '2018-08-21 06:55:46' AND wp_posts.post_date >= '2015-08-22 06:55:46' AND wp_posts.post_status = 'publish' AND wp_posts.ID != 7098 AND wp_posts.post_type IN ('post', 'page') LIMIT 0, 6