נר חנוכה במחנה ההשמדה

הימים היו ימי השואה האיומה. המקום – מחנה 'ברגן בלזן'.

היהודים היו נתונים בפחד נורא ואיום מהנאצים הארורים ימח שמם וזכרם, מדוכאים מושפלים וכואבים. והנה, עברה שמועה במחנה, שהיום הוא יום ראשון של חנוכה. עז היה חפצם של היהודים לקיים מצות הדלקת נרות חנוכה.

אך כיצד יוכלו להדליק אם אין ברשותם לא שמן ולא פתילות?!

גם לו היו ברשותם מוצרים אלו – כיצד יכולים הם להשתמש בהם תחת עיניהם האכזריות של הנאצים הארורים ימ"ש. הללו רק יראו את היהודים עוסקים בענייני המצווה, ומיד יענישו אותם בעונשים אכזריים במיוחד.

גם האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה מקלויזנבורג זכר צדיק לברכה, והאדמו"ר רבי ישראל שפירא מבלאז'וב זכר צדיק לברכה, היו בין הכלואים במחנה. בצר ליהודים, באו לפני האדמו"רים ושחו להם את בעייתם, כיצד ידליקו נרות חנוכה בלב התופת?

התייעצו הצדיקים ביניהם, ואחד מהם הציע: "ברשותי ישנה משחת נעליים, והיא קצת שמנונית, יתכן שהיא תבער למשך זמן מה ותשמש אותנו במקום שמן!" שש האדמו"ר השני על הצעת חברו, והציע אף הוא: "אני אתרום לקיום המצווה את שרוך הנעל שלי, והוא יוכל לשמש כפתילה שבה תיאחז האש".

שמחו היהודים על ה'פתרון' היצירתי באמצעותו יוכלו לקיים מצוות הדלקת נר חנוכה, וסיכמו ביניהם להתכנס בשעה היעודה בפינת המחנה, הרחק מעיניהם המסוכנות של הנאצים ימ"ש כדי לקיים את המצווה.

האדמו"ר מבלאז'וב התמנה על ידי חברו האדמו"ר מקלויזנבורג ויתר היהודים שהשתתפו במעמד, להיות זה שיזכה לברך ולהדליק את הנרות עבור כולם. בחיל וברטט הוא מברך את שתי הברכות הראשונות, "להדליק נר של חנוכה…." ו"שעשה ניסים לאבותינו….."

לפני הברכה השלישית, הוא נעצר, עוצם את עיניו ביתר דביקות, ומתוך כוונה יתירה הוא מברך את הברכה: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן  הזה", ומדליק את הנרות בשמחה.

אחר ההדלקה ניגש אליו אחד היהודים המעונים, ושאל אותו: "מילא את שתי הברכות הראשונות בירך האדמו"ר טרם קיום המצווה, אבל הברכה השלישית – 'שהחיינו'?! וכי באמת כך הם פני הדברים, על מה אנחנו מברכים בשמחה 'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה'? לאיזה זמן שמחה הגענו כרגע? להדליק נרות בכזאת עליבות, מתוך כל כך הרבה סבל וייסורים, ובכזה פחד איום ונורא! האם לזאת ייקרא 'שהחיינו וקיימנו?!" הדהד קולו הנשנק מדמעות.

ענה לו האדמו"ר מבלאז'וב בחמימות: "אכן, גם אני הרהרתי באותן מחשבות, ושחתי אודותם לפני ההדלקה עם האדמו"ר מקלויזנבורג, והוא ענה לי שדווקא השנה, ראויה ברכה זו להתברך ביתר שאת וביתר עוז…

"ראה את עמנו הקדוש, באיזה מצב של סבל איום ונורא נמצאים היהודים, ומה שמשמח אותם, זה לא פרוסת לחם או מנת מרק, לא לבוש יפה או מנעל לכף רגלם, אלא קיום מצוות הדלקת נרות חנוכה עם משחת נעליים ושרוך!
"מי כעמך ישראל!! האם לא על כך אנחנו צריכים לברך בשמחה 'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה'?!".

אם בכל שנה מברכים אנו 'שהחיינו' על זמן השמחה שהגענו אליו, הרי שכיום הברכה הינה על קדושת היהודים, שבכל מצב, אפילו הגרוע ביותר, משתוקקים הם לקיים מצוות ולהדליק נרות, זוהי אמונה זכה שקיימת רק אצלנו, עם ישראל".