חנה ושבעת בניה

 

חנה ושבעת בניה הובאו לפני אנטיוכוס הרשע. ציווה אנטיוכוס על הבן הגדול: "השתחווה לפסל!" ענה בנה של חנה: "הקב"ה ציוונו לא לעבוד לאלילים!". איים עליו אנטיוכוס: "אם לא תשמע בקולי, אצוה להרגך!". ענה לו הבן בגאווה: "הרוג אותי, אבל את פי ה' לא אמרה". הרג אותו אנטיוכוס בעינויים קשים ומרים לעיני אמו ואחיו, כדי שיפחדו מפניו ויכנעו לרצונו.

 

כך פנה לכל בניה של חנה, הבטיח להם לגדלם ולרוממם אם ישמעו לקולו, ואם לאו, יעשה להם כאשר עשה לאחיהם הגדול. אך בני חנה דחו את דבריו באומץ לב, סרבו לעבוד את הפסל, ואת כולם הרג במיתות קשות ומשונות, כשחנה מעודדת אותם ומאמצת את ליבם למסור את נפשם על קידוש ה'.

 

לבסוף הובא לפניו בנה הקטן של חנה – ילד קטן ויפה תואר. הילד מצא חן בעיני אנטיוכוס והלה אמר לו: "אם תעשה את רצוני, אקח אותך לי לבן, אגדל אותך, וארומם אותך, ואתן לך כל אשר תחפוץ, ואם לאו, אענה אותך ביסורים קשים מאלה של אחיך".

 

משסרב הילד, פנה אנטיוכוס לחנה ואמר לה: "רחמי על בנך האחרון שנותר לך ואמרי לו לעשות את רצוני, שאם לא כן ימות גם הוא".

 

וידאו: חנה ושבעת בניה. מרתק!

 

 

בקשה חנה מהמלך להסתגר עם בנה בתוך חדר כדי לדבר על ליבו. חשב אנטיוכוס כי רוצה היא לשכנעו שיכנע לדבריו, ונתן לה את רצונה. נשקה חנה לבנה, חבקה אותו ובקשה ממנו כי לא ישמע לדברי המלך האכזר, אלא יעשה אך ורק את רצון האלוקים. "חלילה לך", אמרה לו, "להחליף חיי עולם בחיי שעה".

 

 ענה לה הילד: "אל תדאגי, אמי, לא אשמע בקול המלך, רק בקול האלוקים". מששמע המלך את תשובתו של הילד כעס מאוד. עתה יאמרו, חשב לעצמו, כי נער קטן לעג לי. בגודל חמתו ציוה לענות את הנער עינויים נוראים עד שיצאה גם נשמתו.

 

עמדה חנה ליד גופות שבעת בניה והתפללה לה'. היא הודתה לו על שלא הצליחו הצוררים לפתות את בניה לעבור על רצון ה', ובקשה ממנו כי יקח את נפשה גם היא.

 

משסיימה את תפילתה מתה האם הגבורה ליד בניה הקדושים.

 

יצתה בת קול ואמרה: "אם הבנים שמחה הללוי-ה".