חנוכה – ניצוצות של אור

זה קרה בסיומה של השואה הנוראית באירופה, מליוני יהודים נשרפו ונעקדו, מעטים שרדו בדרך לא דרך. וכשהיא הסתיימה, התברר כי ילדים יהודיים רבים שהצליחו לשרוד נשארו כמובן יתומים. הוריהם נלקחו אל מותם במחנות הריכוז, והילדים הקטנים נשארו לבדם. המנזרים של הנצרות ראו בהם יעד, אספו אותם אל חיקם, שמרו עליהם וגידלו אותם. ניצול השואה הרב יוסף כהנמן אשר היה זה שהקים לאחר השואה את ישיבת "פוניבז' – מהישיבות היהודיות הגדולות בעולם, נטל על עצמו משימה חשובה נוספת – איסוף אותם ילדים יהודיים מן המנזרים ולהשיבם אל חיק יהדותם.

 

הוא הסתובב באירופה במשך חודשים רבים ועבר ממנזר למנזר, אסף את היתומים הרכים והקים בעבורם בית יתומים יהודי כדי שיגדלו כיהודים. באחד הימים, כך מסופר, הגיע הרב כהנמן אל בית היתומים הגדול והמוכר ביותר באירופה וניגש לנזירה הראשית, הודה על הצלת היתומים היהודיים וביקש לקבל אותם בחזרה לעם היהודי, הנזירה הסכימה אך שאלה את השאלה המתבקשת, מהיכן תדע מי כאן מתוך מאות הילדים שבמנזר, יהודי? הרי עברו חודשים רבים מאז ראו את הוריהם שנלקחו לתאי הגזים.

 

הרב כהנמן ביקש לכנס את הילדים לאולם המרכזי, עלה לבמה וזעק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". מיד עשרות ילדים קטנים רצו לכיוונו בבכי מר וקראו "אבא", "אמא"..  כך הם נזכרו ביהדותם, זכרו את המשפט היהודי הזה עליו הם חונכו ע"י הוריהם, וכך איתר הרב את הילדים היתומים בחזרה לחיק עמנו.

 

גם ברגעים החשוכים ביותר יש ניצוצות של אור, גם בימים קשים ביותר ואפלים ניתן למצוא את הזרקור שיוביל אותנו אל ההמשכיות, אל התקווה. כך היה בימי החנוכה, כך היה בשואה, כך היה לאורך ההיסטוריה היהודית העקובה מדם ומדמעות. העם שלנו שרד את ההיסטוריה למרות הכול, וכך גם כיום.

 

לאורך ההיסטוריה, העם היהודי שמר מכל משמר על המסורת בהדלקת נרות החנוכה. להדלקה זו שתי סיבות עיקריות. האחת, זיכרון לאותם הימים, בזמן שבית המקדש היה קיים, כאשר היוונים ביקשו להשכיח את תורת ישראל ולהיאבק בכל כוחם בעם היהודי, ולמרות הכול, היהודים המעטים והחלשים ניצחו. הדלקת הנרות מסמלת את הנס הגדול הזה, של ניצחון החלשים על החזקים, והמעטים על הרבים.

 

אך להדלקת נרות החנוכה סיבה נוספת והיא דווקא ההווה. הנרות מזכירות אמנם את הימים ההם, אך כתקווה דווקא לימים אלו, בעת הנרות דולקים, כפי שכתוב בנוסח התפילה הנאמרת בחנוכה: "על הניסים והנפלאות שעשית לאבותינו, בימים ההם, בזמן הזה", מה שהיה אז, נכון גם כיום, ההתמודדות של החלשים והמעטים, מול הרבים והחזקים לא פסקה מעולם, בוודאי גם לא בימים אלו כאשר ישראל מצויה לבדה מול אויבים כה רבים וחזקים. ככבשה אחת בין שבעים זאבים. הנרות מזכירות כי אל לנו להתייאש.

 

נרות החנוכה המבצבצים בכל חלון ובית בימים אלו, מוכיחים כי בכל יום ובכל תקופה, קשה ככל שתהיה, למרות האיומים והפחדים הקיומיים, ישנם אורות קטנטנים המבצבצים להם מתוך החשיכה. בזמן נס חנוכה, היה זה פח השמן שהתגלה ובאמצעותו המשיכו את המסורת בהדלקת המנורה בבית המקדש, בתקופות אחרות בהיסטוריה היו אלו ניסים אחרים שהוכיחו על המשכיותו של העם היהודי למרות הכול.

 

העם היהודי הוא אמנם בודד ומבודד, אך הוא העם הנבחר, בעל מורשת ומסורת בת אלפי שנים. מול כל האיומים והאויבים, הטילים והפחדים הקיומיים כדאי שנביט היטב בנרות החנוכה אותם אנו וילדנו מדליקים בימים אלו של חג החנוכה, ונאמין כי אם העם היהודי שרד בזמנו את המעצמה היוונית האדירה של לפני אלפי שנים, נוכל גם נוכל לשרוד, בעזרת ה', גם את האויבים הנוכחיים, הקמים עלינו לכלותנו.