איך להסתכל על נס חנוכה – מבט מיוחד של מרן הרב שך זצ"ל

 בני בינה

 

כמדומה שאחד הדברים הבולטים המציין ומבדיל בין אדם המוני לבין בן תורה, הוא שבדרך כלל בעולם מסתכלים על כל מעשה שקורה באופן שטחי, לא מעמיקים בשום דבר, אלא היה מעשה כזה ומעשה אחר. כל עצם החיים הם שטחיים מאד, לא נכנסים לעומק תכלית החיים ומה הם חיים. שומעים מבני אדם שאומרים מילים כגון תהיה בריא, העיקר הבריאות, נאכל, נעבוד ונרוויח, ושוב לאכול, ושוב להרוויח כדי לאכול. כך חיים בעולם בדרך כלל. כמו כן יש בעולם עניין של משחקים, דברים שאין בהם תוכן, הולכים לראות איך משחקים כדורגל ושאר משחקים, הכל ללא מחשבה ותוכן. אם נעצור אדם מבוגר ונשאל אותו מדוע הוא עושה כך- אין לו הסבר לזה, וכך הם חיים את כל החיים.

 

וגם כשרואים נס, נסיך שבכל יום עמנו, הם מסבירים שקרה כזה או אחר, ולא מעמיקים לראות מה רואים בזה.

 

שונה מהם הוא בן תורה, ועל כל פנים בודאי צריך שבן תורה יהיה שונה.

 

בן תורה שפתח פעם ספר "מסילת ישרים" וראה את השאלה הראשונה- מה חובתו בעולמו, הוא נעצר לחשוב- אתה חי! מדוע אתה חי, ומה המטרה בחיים? מה אתה עושה עם החיים שלך ומה תכליתם? מה חובת האדם בעולמו?

 

ושאלה זו עצמה תובעת מהאדם רצינות, כי הוא יודע שיש חוב בחיים, מה חובתו בעולמו! וכאשר מתבוננים באמת בזה שאומרים מה חובתו בעולמו, הרי זה נוקב ויורד עד התהום, עמוק עמוק. זו היא תביעה מהאדם שיתבונן בעצמו- אני חי, אני אוכל ועובד, ואוכל ומרוויח כדי לאכול וכדי לפרנס את הילדים, וגם הם יעבדו כדי להתפרנס ולאכול ולפרנס את ילדיהם, וכך ימשיכו כל הדורות. מהי המטרה בכל זה? אלא שכך בני אדם חיים בשטחיות, אך בן תורה צריך לחיות אחרת. המבט של בן תורה צריך להיות שונה לגבי כל מה שהוא רואה ושמע. כך לגבי היום יום, ובוודאי שמדברים ומזכירים לגבי מעשים וניסים שקרו לפני אלפי שנים.

 

 על הניסים ועל הנפלאות

 

הנה, זכינו לנס חנוכה, בימים בזמן הזה. אנו מצווים להודות ולהלל, להדליק נרות בפתחי הבתים, על הניסים ועל הנפלאות, על התשועות ועל המלחמות.

 

איך מפרשים בעולם את כל עניין נס חנוכה? – הייתה צרה, וניצלו, לכן מודים ומשבחים!

 

זוהי גישה שטחית ביותר לכל העניין. כי אמנם בודאי צריך לתת שבח והודאה על מה שניצלו, אבל לא זהו עיקר הכוונה של הנס. לא זה המכוון בחיובי המצווה של זכירת הנס. אלא הכוונה בעשיית הנס היא, שנכיר שכל מקרי החיים גם הם ניסים!

 

הבה נתבונן, האם יש באמת מושג של נס כלפי שמיא? מהו פרושו של נס אצל הקב"ה?

 

אם היינו קוראים לנס בשם מושאל כגון "מקרה", הרי אצל השם יתברך אין מושג של מקרה, שהרי הקב"ה יודע הכל וצופה מבראשית ואין שום דבר מקרה אצלו.

 

אלא הנס בא, בכדי להראות שנלמד מכאן, שבאמת אין מושג מחודש של נס. להראות ולהשריש, שכל ההוויה וכל המעשים של הבורא, הם באותו גדר של ניסים, אלא כל רגע ורגע זה מכוחו. התרגום והפירוש של הנס הוא, מעשה שצריך ללמד שכל מה שקורה גם הוא נס. ואם כן אין כאן ניסים, אלא הכל זה מעשיו של הקב"ה.

 

 על נסיך שבכל יום

 

אנו אומרים בתפילה בברכת יוצר המאורות, 'המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית', והנס צריך לתת לנו הבנה ב'המחדש בכל יום מעשה בראשית'.

 

אלא שיש ניסים רגילים, ויש ניסים שאינם רגילים ותדירים, אבל הכל הם ניסים! רק שאנו איננו מתבוננים!

 

זהו תביעתו של ישעיהו הנביא. הנביא אומר "שאו מרום עינכם וראו מי ברא אלה" (ישעיהו מ). אין צורך למקרים חריגים, לשינוי והתהפכות הטבע. אדרבה, התבוננו בבריאה עצמה! בזה לבד די, כדי להכיר את מעשה ד'!

 

כאשר נושאים את העיניים למרום, מתוך רוממות הנפש והדעת, ורואים את חכמת הבריא, את החכמה שבעולם, הכל עם הבנה ושכל. כך גם בכל המצאה שממציאים, ובכל חכמה נוספת שמוצאים, רואים בהם יותר את מעשי ד' הגדול, ואת השגחתו יתברך. שהרי יש חוכמות שונות, ותגליות חדשות כל העת, דברים שנמצאים בבריאה של הקב"ה, מאז עשות אלוקים ארץ ושמים, והיה צורך לעמול אלפי אנשים במשך שנים רבות עד שהגיעו לגלות את הכוחות האלו שכבר קיימים בבריאה. שהר ההמצאות האלו אינן יצירת יש מאין, אלא הם המצאות מתוך מה שכבר ישנו בבריאה. וגם החכם הגדול ביותר להראות שכך זה פועל, אך אין מי שיכול להסביר מדוע זה פועל כך ואיך זה נהיה.

 

 השמיעו ושאו נס

 

כל המציאות של האדם זועקת נס. מבשרי אחזה אלוק!

 

כל אדם נברא מחדש, וכל אחד נולד לאחר זמן שהוא במעי אמו, שהוא מקום מלוכלך שאין דבר חי יכול לחיות בו, והוא קטן, והולך וגדל, עד שיוצא וגדל עוד. כל המציאות הזו שעצמים גדלים, האם זה נס פחות מאשר "שמלתך לא בלתה מעליך"? איך זה דבר גשמי גדל יותר מכפי שהיה? וכמו כן איך השכל מתפתח? מה הביאור ששכל גדל, שבתחילה הוא לא הבין ואחר כך הוא מבין?

 

האם צריך להיות פילוסוף גדול, או חכם במיוחד, כדי לחשוב על זה ולהתעורר בזה?

 

מכל יצירת האדם, מוכרח שזה ענין רוחני ונשגב, עם "רוח ממלא" של ה'ויפח באפיו' מרוח אלוקים. וזה מה שפועל באדם.

 

ואם כן האם זה עצמו אינו נס? וכי הוא נס קטן יותר מנסים גלויים שנעשו?

 

ואין הכוונה בזה חלילה, למעט במעלת הניסים שיש לנו. אלא להיפך, זהו מטרת הנס, ועבודת היום של "זכרון הנס"! הנס צריך לעצור אותנו ממרוצת החיים, לעצור ולעמוד ולשאול – מה זה? איך אני שומע ועומד ורואה מבין? מי הוא זה שעושה את הכל?

 

לכאורה זהו האל"ף בי"ת של בן תורה, להיות רציני בהבנתו, ולא לקחת דבר באופן שטחי.