ימי החנוכה, מה המסר שטמון בהם?

ענינו של כל חג בלוח השנה היהודי אינו רק לחגוג את הימים הספורים של אותו החג, אלא ללמדנו איזה לקח מסויים, לחזק ולהשריש בנו את הנושא המיוחד עליו נסוב החג. מטרת החג לחזק בנו את המסר הטמון בו, ויהא חיזוק זה שמור בידינו למשך כל השנה כולה. היטיב להגדיר זאת רבי יצחק הוטנר זצ"ל, מחבר הספר 'פחד יצחק'. וכך הוא השריש לתלמידיו: יש לנו קפידא בבית מדרשנו, שלא לומר 'עבר עלינו יום טוב', אלא לומר 'הרווחנו יום טוב'. כי 'עבר עלינו…' מראה שהוא היה, ואיננו, 'הרווחנו…' מראה שההשפעה נמשכת והולכת לה.
 
ימי החנוכה, מה המסר שטמון בהם?


מה ניקח איתנו הלאה מלבד הימים עצמם (ומלבד כמה קלוריות מיותרות שנדבקו בנו מהסופגניות שאכלנו ונאכל במסיבות החנוכה?). שני עניינים מרכזיים יש בחנוכה, ובשניהם קיים מסר אחד המבצבץ ועולה. גם הנצחון במלחמה, רבים ביד מעטים, וגם נס פך השמן, שבער שמונה ימים, לקח משותף להם. תחילה נעיין בנס הראשון – הנצחון של היהודים נגד מלכותה של יוון. המצב מתחילתו היה מייאש, בלשון המעטה. המעצמה החזקה בעולם שולחת את כל חיילותיה ואת כל עוצמתה נגד העם הקטן היושב בציון. ולא רק זה, אלא שגם מרובים היו 'המתיוונים', אנשי ישראל אשר הפנו את לבם, עזבו את דת אבותיהם והצטרפו לצדם של היוונים אויבינו. האם יש תקוה במצב אבוד-מראש שכזה? קומץ קטן של יהודים החליט לא לקבל את הדברים כמובן מאליו, להילחם ולא להרים ידיים ולהכנע. בלי נשק, בלי מיומנות, ובעצם – גם בלי סיכויים לנצח. ומה שקרה בסוף היה נס של ממש, כי עזר להם ה' והם אכן גברו על שונאיהם-מדכאיהם.
 
נס שני אירע כשנכנסו למקדש. לא היה שמן די ליותר מיום אחד, ונעשה כאן נס ופלא בכך שהשמן המועט דלק שמונה ימים, ועל כך קבעו את שמונת ימי חנוכה. וכאן כבר נוכל לראות את המכנה המשותף בין השניים: נצחון ה'מעט', נגד חוקי הטבע. גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים, מעט שמן שבוער והולך למשך שמונה ימים, הרבה מעבר ליכולת הבעירה הטבעית. אלו המסרים של החג, אלו הלקחים אותם אנו חוגגים במשך שמונת ימים, וממילא, אלו גם הרעיונות שראוי שנשים אל לבנו, ונשמר אותם היטב למשך כל השנה וכל החיים.

גם כשהמצב קשה, ובדרך הטבע אנו לא מצליחים לראות אפילו נקודה אחת של אור בקצה המנהרה, עדיין 'לא אבדה תקותנו'. ה' יכול לעזור להשתדלות שלנו שתצליח הרבה מעבר למצופה, ואם נזכה לכך, אפילו מעבר לטבע הדברים. המצב, קשה ככל שיהיה… הרי כאשר נשקיע במסירות בעשיית המוטל עלינו, נקוה לעזרתו של ה', ונדע שמיד יכולה ההצלחה לבוא. אל יאוש! כפי שהתבטא אחד מגדולי התורה בבדיחות מעט: 'רובא דרובא, הקדוש ברוך הוא – הוא שמנהיג את העולם…'. רבים ביד מעטים. מעט שמן בוער שמונה ימים. לקחי החג רלוונטיים הם לכל אחד, והמסר הוא בהחלט שייך בכל דור ודור.
 
ברשותכם הייתי רוצה להתמקד בנקודה מדהימה ונוספת שהובאה על ידי הרב שמעון אפיסדורף. הבה נתרווח על הכורסא ונרשה לעצמנו לצלול לרגע אל טעימה קטנה מהעולם המיסטי והפילוסופי, אל מה שמעבר לחושים ולו למספר רגעים..
 
 האם גם אתם חשים לפעמים שבחיים יש יותר מאכילה, שינה בילוי ועבודה?

 האם גם אתם מרגישים שקיים אולי מימד נוסף במציאות מעבר לחושים ושעל אף כל זאת הוא אמיתי לא פחות?

 האם אי פעם חשבתם על הנשמה, גרעין ישותכם, אותה אף קרן לייזר אינה יכולה לצלם?

 האם אתם מדי פעם מוצאים עצמכם חושבים על אלוקים?

אם עניתם "כן" לאחת משאלות אלה, חנוכה הוא הזמן בשבילכם!

עולם המעשה נברא בשבעה ימים, בסולם המוזיקלי קיימים שבעה תווים, וישנם שבעה ימים בשבוע – אנו רואים כי המספר "שבע" מייצג את העולם הגשמי, המוחשי, אותו ניתן לראות ולחוש. המספר "שמונה", מאידך, מייצג את העולם שמעבר לגשמי. זוהי הסיבה לכך שמספר ימי הנס בחנוכה הוא שמונה. המספר "שמונה" מגלם אמנם את מה שמעבר לחושים, אך נשמתכם עדיין מסוגלת לחצות גבול זה ולחוש בכוחו. מעל לכל מנהגי היהדות, סלדו היוונים מברית-המילה, הנערכת ביום השמיני להיוולדו של התינוק. הם אסרו את קיום ברית המילה, והוציאו אותה אל מחוץ לחוק. מי שנתפס עושה ברית לבנו צפוי היה למוות מיידי. מדוע הם התנגדו לברית-המילה בחריפות שכזאת, עד שהוציאו אותה אל מחוץ לחוק? בראש ובראשונה, משום שהמילה פגעה באידיאל היווני של שלמות הגוף. התערטלות בפומבי היה דבר מקובל בחברה היוונית משום שהגוף נתפס כיצירת אמנות, עד כדי כך שהספורטאים היוונים התחרו בעירום. עבור היוונים, מצוות המילה הייתה בגדר השחתה של יצירת אמנות, ממש כמו התזת גרפיטי על ציור של רנואר… עבורנו העם היהודי, בני אברהם, יצחק ויעקב לעומת זאת, ברית-המילה היא אחת ההתגלמויות החשובות ביותר של זהותנו היהודית. על פי התפיסה היהודית, יופיו הגדול ביותר של אדם מתגלם בקשר שלו עם ה'. האדם היפה ו"החטוב" ביותר, הוא זה שמכיר בקיומה של הנשמה שמעבר לחושים. בתקופת השלטון היווני, ברית המילה הייתה תופעה בלתי נסלחת. היא היוותה פשע שדינו –מוות.
 
כאשר היהודים שחררו את בית המקדש מידי היוונים, הדבר הראשון שהם עשו היה להדליק את המנורה. היה להם שמן ליום אחד בלבד, כאשר בפועל נדרשו שמונה ימים להכנת שמן חדש. אך אז קרה הנס המפורסם ובמקום לבעור יום אחד, דלקה המנורה במשך שמונה ימים תמימים! היום אנו מדליקים את החנוכייה במשך שמונה ימים, לזכר נס זה, ממנו אנו שואבים השראה. ברובד עמוק יותר, ימי החנוכה הם שמונה ימים של התעלות. ימים בהם ניתנת לנו ההזדמנות להתבונן פנימה, עמוק יותר ולחוש במה שקיים מעבר לתפיסת החושים ולעצמנו.
 
היוונים תיעבו את ברית המילה, בשל היותה שייכת לעולם של "שמונה", המייצג את העולם שמעבר לחושים ובכך מצהיר כי יש דבר שהוא למעלה מהגוף. נס פך השמן, שהספיק לשמונה ימים, מזכיר לנו את הקשר ההדוק של היהדות לאותו עולם נעלה. כשאנו מדליקים את החנוכייה, עלינו להתקרב ולהביט באותן להבות זעירות ולהרהר בפוטנציאל. שכן, במקום בו אחרים רואים חשכה, אנו נקראים לראות את האור.
 
עלינו להביט בילדינו, לראות מעבר לבעיות ולמריבות ולראות את הפוטנציאל. עלינו להביט זה בזה, לראות מעבר לפגמים, לחולשות ולחסרונות ולראות את הפוטנציאל. עלינו להביט בחיים, לראות מעבר לכל הכאב והמאבקים ולראות את הפוטנציאל. עלינו להתבונן בעמנו, לראות מעבר לחילוקי הדעות ולשנאה ולראות את הפוטנציאל. בכל אירוע שמתרחש בחיינו, עלינו לראות את מה שקיים מתחת לפני השטח, לגלות את המהות ולממש את הפוטנציאל הגלום בנו, באופן הטוב היותר. מימוש הפוטנציאל המצוי בכל אחד ואחד מאיתנו –  זוהי משמעותם של ימי החנוכה.