בני בינה ימי שמונה

 

 

אותה תמיהה ישנה גם לגבי אמירת הפזמון 'הנרות הללו' בשעת הדלקת הנרות שגם בו לא מוזכר נס פך השמן.

 

תמיהות אלו יתחזקו שבעתיים לאור דברי הגמ' בשבת בתשובה לשאלה 'מאי חנוכה' מהם משמע שכל ימי החנוכה נקבעו רק על נס פך השמן ואילו נס הניצחון כלל לא מוזכר. 

 

הרמב"ם בתחילת הלכות חנוכה מתאר לנו את השתלשלות העניינים. בהלכה א' שם כתב: 'בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם אלקי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני' זה הוא תאור נס הניצחון.

 

בהלכה ב' שם כתב: 'וכשגברו ישראל על אויביהם ואיבדום בכ"ה בחדש כסליו היה. ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור'. זה הוא תאור נס פך השמן.

 

אחרי תאור שני הניסים הללו כותב הרמב"ם בהלכה ג': ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו שתחילתן מליל כ"ה בכסליו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס וימים אלו הן הנקראין חנוכה והן אסורין בהספד ותענית כימי הפורים והדלקת הנרות בהן מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה'.

 

לכאורה צריך להבין אם הניצחון היה בכ"ה בכסלו כמו שכותב הרמב"ם ואת פך השמן הרי מצאו רק אחרי הניצחון אחרי שנכנסו להיכל. יוצא שההדלקה הראשונה הייתה לכל המוקדם בליל כ"ו בכסלו ומיום זה ואילך היה נס פך השמן ואם כן מדוע ימי החנוכה ומצוות הדלקת הנרות מתחילים באור לכ"ה כסלו ?

 

אשר על כן נראה לענ"ד שבאמת עיקר הנס היה הניצחון כמו שכתב הרמב"ם: 'שריחם עליהם אלקי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם'. ולמעשה היה צריך לקבוע את אותו היום להודאה והלל לדורות.  זכר להצלתם. אבל כשראו את נס פך השמן שדלק שמונה

 

ימים הבינו שההודאה וההלל על נס הניצחון צריכים להימשך שמונה ימים. שנס פך השמן גילה ולימד על נס הניצחון.

 

וזה מה שאנו אומרים: 'בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים'. 'בינה' זה הבנת דבר מתוך דבר. מתוך נס פך השמן שנמשך שמונה ימים הבינו שצריך לקבוע שמונה ימים להודאה והלל על נס הניצחון.

 

וזהו מה שאנחנו אומרים בתפילת 'על הניסים': 'ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ואחר כך באו בניך לדביר ביתך והדליקו נרות בחצרות קדשך, וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשימך הגדול'. שעיקר ההודאה וההלל הוא על הפורקן ועל הגבורות ועל התשועות. רק אחרי שנכנסו והדליקו נרות שמונה ימים, החליטו לקבוע שמונה ימי חנוכה אלו להודות ולהלל.

 

מובן אם כן מדוע ב'על הניסים' וב'הנרות הללו' מוזכר רק נס הניצחון. מפני שעליו נתקנו ימי ההודאה וההלל.

 

זה הוא גם הפשט בשאלת הגמרא 'מאי חנוכה'. שהגמרא שואלת מדוע נקבעו בחנוכה שמונה ימים להודאה והלל, והגמרא עונה בתאור נס פך השמן. שהוא היה זה אשר גילה להם לקבוע את משך ימי ההודאה שיהיו בכל משך הזמן בו 'הדליקו נרות בחצרות קדשך'.

 

לפי זה מתורצת היטב גם קושייתו הידועה של הבית יוסף. ששאל: מדוע נקבעו לזכר נס פך השמן שמונת ימי חנוכה והרי בפך היה שמן ליום אחד ואם כן הנס היה רק שבעה ימים.  התשובה היא שאילו באמת ימי ההודאה וההלל של חנוכה היו נקבעים על נס פך השמן היה מקום לשאלה. אבל כפי שבארנו שהם נקבעו על נס הניצחון ורק המניין של הימים נקבע כמספר הימים שהדליקו נרות שהיו שמונה ימים.