נס פך השמן שהאיר ליהודי וילנא

בביהמ"ד הגדול בוילנא עמד בצד דרום מנורת נחושת עשויה דגומת מנורת ביהמ"ק, יופיה היה לפה בפי רבים, עד כי בשנת תרע"ד החליטה ממשלת רוסיה כי מקומה במוסקבה.

על כסא הרבנות אותה עת ישב הגה"צ רבי יהושע העשיל, יהודי וילנא עברו תלאות רבות, המיסים הרבים שהוטלו עליהם הכריעו את ממונם, ובלית ברירה נלקח ביהמ"ד הגדול כערבון על תשלומי המיסים. בצר להם פנו הידוים לבית החיים לשפוך שיח כדי שיקומו גאוניה וצדקיה של וילנא ויבקשו רחמים, אך גם צעד זה נמנע מהם.. משהבחינו היהודים כי קיצם קרב החליטו לשוב בתשובה שלימה, אך ביהכ"נ נעול על בריח..

נמצאו מנין יהודים ישישים יראים ושלמים שיצאו בחשאי את העיר לעיירה טרוקי ומשם דרך מערת סתרים שהוליכה עד ביהכ"נ הגדול ובאמצעיתו של הלילה הדליקו נרות וערכו תיקון חצות בדבקות גדולה, משהגיעו למילים 'בהיכלך שמיר ושית' נשמע קול בכי תמרורים ונשא בחשבת ליל על כפני כח רחוב היהודים שלא ידעו מקור הבכי מהו.

לא עברו ימים רבים וקול על ה'בת קול' הבוכה ומייללת בחצות הליל בביהכ"נ, הגיע אל הדוכס בעצמו, והוא בלווית משרתיו רכובים על סוסים החליטו לראות ולהתרשם מכך בעצמם, הם בדקו בכל צורה שדלתות הביכ"נ נעולים היטב, נטלו סולם ועלו לראות ממעל מה מתרחש פנימה, ולנגד עיניהם נראו עשרה ישישים עטופים בגדי לבן כמתים ומיללים ובוכים, עד כי נבהל הדוכס ביותר, ושב מיד לביתו, בחלומו ראה את אחד היהודים שהבחין בהיותו בביהכ"נ עומד לציבו ומדבר אליו דברים קשים:

'דע לך דוכס!! עד מתי תחזיק את ביהכ"נ סגור וחתום לחלל שמו הקדוש? כבר עברת את המדה ואם להבא לא תתן ליהודים להתפלל בו סופך יהיה מר מאד!!'.

למחרת קרא הדוכס לראש הקהילה והודיעו כי מוכן הוא לפתוח את שערי ביהכ"נ ובלבד שימשכנו אצלו חפץ יקר ממנו למשכון, בהתיעצות עם המרא דאתרא רבי יהושע העשיל הוחלט למשכן את המנורה שכן כל מהותה נס הוא והיהודים מלומדים בנסים יכולים לצפות לנס.. שמח הדוכס על קבלת המנורה והניחה לפני פסיליו, בכך חשב יכפר חרון אפו של אלוקי הידוים.. אך המנורה החלה להעלות עשן רב והשחירה כל פסיליו, והדוכס שחשש לשלומו הצניע את החנוכיה ושמרה בהדרת כבוד.

ו
הנה הגיעו ימי החנוכה, ומשרצו להכין את החנוכיה במקומה להדלקה נזכרו הכל כי היא ממושכנת אצל הדוכס, ניסו להניח חנוכיה אחרת קטנה יותר כל כל הנרות שהודלקו בה ואפילו גדולים וטובים דעכו מיד ונכבו, הבינו הכל כי רמז הוא משמים לפדות המנורה הגדולה שלהם שלא תשאר בידי עכו"ם.

מיד למחרת בא' דחנוכה התחילה חברת 'נר תמיד' לקבץ כספים מיהודי האיזור כולו, מספר שנים לקח לאסוף סכום גדול של מסים אותם חייבים לדוכס, וביום א' דחנוכה שנת תצ"ג היה ליהודי וילנא אורה ושמחה, החנוכיה שבה להאיר במקומה בביהכ"נ הגדול, ותחושת הכל היתה כי נס פך השמן התרחש אצלם בשנה זו במלא עוזה, הכל באו לשמוע ביום א' את הברכות שביטאו היטב את תחושת הכל – 'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה'.