לקחי המלחמה

מאה ושמונים שנה שלטו היוונים שלטון ללא מצרים, עד שקם מתתיהו, הכהן הישיש, הרס את מזבח האליל בכפרו מודיעין, עלה על חורבותיו והכריז: "מי לה' – אלי!"

 

מתתיהו נפטר בראשית המרד, ויהודה בנו הוכתר כמנהיגו. אפולוניוס, מפקד גזרת שומרון, הזעיק את חיל המצב כדי לדכא את המרד בעודו באיבו. יהודה המכבי וקומץ לוחמיו, איכרים שלא נוסו בקרב וחסרי נשק, הפתיעו את החייל המאורגן בהתקפת פתע. המערך הובקע, אפולוניוס נהרג וחייליו נסו בבהלה.

 

אנשי יהודה פשטו על החללים, הצטיידו בחרבות ובכידונים, וחגגו את ניצחונם בתודה לה'.

 

אזי הוזעק סירון, מפקד הצבא האזורי שחנה בארם. צבאו נערך בעמק איילון. יהודה מצידו, התכונן למערכה בהכריזו על יום צום ותפילה. למחרת הצום גלשו אנשי יהודה במורדות בית חורון והפיצו את חילו של סירון לכל רוח.

 

הקיסר אנטיוכוס השתולל מזעם. הוא החליט לרמוס ולדכא את ההתקוממות המסכנת את שלמות האימפריה כולה. בראש ארבעים אלף חיילים ושבעת אלפי פרשים, העמיד שלושה מצביאים מנוסים, ותיקי קרבות: גורגיאש, תלמי וניקנור.

 

יהודה כינס את צבאו ליום צום ותפילה ביישוב מצפה, מול ירושלים הכבושה. מקום הכינוס נודע ליוונים, וגורגיאש נטל עימו גדוד לוחמים כדי להפתיע את המורדים המתענים. בעוד גדוד היוונים עושה את דרכו למצפה, הוביל יהודה את לוחמיו לבקעת אמאוס. הם הפתיעו את היוונים השאננים, העלו את המחנה באש והמתינו לגורגיאש… ואכן, כשלא מצא אדם במצפה, שב על עקבותיו ונפל כפרי בשל ביד יהודה.

 

אנטיוכוס השתולל מזעם. הוא שלח את שר צבאו, המשנה למלך ליזיאס, בראש שישים אלף לוחמים וחמשת אלפי פרשים.

 

ליזיאס נמנע מלעלות דרך השומרון, שהפך למלכודת מוות לקודמיו. צבאו עבר בבית צור, בדרכו לירושלים. לפתע גלשו חיילי יהודה במורדות ההרים וטבחו בהם ללא רחם. ליזיאס עצמו נמלט בעור שיניו לאנטיוכיה, בירת הממלכה, מוכה ומושפל.

 

עתה היתה הדרך לירושלים פתוחה. יהודה כבש את העיר ללא קרב, וחידש את עבודת בית המקדש כדי להדליק את המנורה, אך השמחה הועבה, משום שלא מצאו שמן אלא ליום אחד. ואז, בדרך פלא, הספיק השמן לשמונה ימים, עד שמסקו שמן טהור.

 

הבה נתבונן במהלך המרד: מה היה קורה אילו בעוד המרד באיבו, היה נשלח חיל ארם הגדול לדכאו. שלא לדבר על שישים וחמישה אלפי הלוחמים של ליזיאס. אילו חלילה היו עולים על מודיעין הקטנה, הן היו רומסים אותה הדק… אך לא כך היה. כשהיה המרד באיבו, לא נשלחה אלא פלוגה. כאשר התעצם, נשלח חיל מצב. כאשר התבסס המרד, נשלח חיל ארם. כאשר התרחב המרד, נשלחו חייליהם של שלושת המצביאים. משהתרחב עוד יותר, נשלח ליזיאס.

 

הדבר בא ללמדנו, שאין מנסים את האדם, אלא לפי כוחותיו! אין שולחים לו ניסיון שלא יוכל לעמוד בו! בכל שלב מותאמת המערכת למתמודדים, יחד עם ממד הנס ממרום.

 

ליזיאס חזר בראש הצבא הגדול מכולם: מאה אלף חיילים, עשרים אלף פרשים ועשרות פילי מלחמה, שכל אחד מהם הוקף באלף חיילים וחמש מאות פרשים. מה כוחם של כמה אלפי לוחמים מול עוצמה אדירה זו? יהודה ניסה לתוקפם בעמק בית סוחרה, אך המתקפה נכשלה. הנס לא שב על עצמו! הוא נסוג לירושלים, ורבבות היוונים צרו עליה. ההבקעה היתה עניין של זמן.

 

המרד נכשל.

 

מדוע לא אירע כאן נס? כדי שלא יעלו בדעתם שהניצחונות הושגו עד כה בכוח התושייה, בגלל "עליונות החייל היהודי".

 

הניצחון הסופי הושג בהשגחה גלויה ממרום. מרד פרץ באנטיוכיה והמצביא היווני מיהר לכרות ברית שלום עם יהודה והסיר את המצור, בהסכימו – לראשונה – לעצמאותה המדינית והדתית של יהודה.

 

[ערכים]