המתכון הבטוח לאושר

 קבוצה קטנה מאד, "חמושה" באתים ובקלשונים, פתחה במרד חסר סיכוי. יהודה המכבי, מנהיגם, זכה בחרב לאחר שהרג את אפולוניוס, מפקד הגדוד היווני שנשלח למגרו. למרות חוסר ההגיון הצבאי, הם ניצחו בקרב אחר קרב. בסדרת מערכות שנמשכה כמה שנים, הם הביסו חיל שמנה רבבות חיילים מאומנים, חמושים ומלומדי קרבות, אלפי פרשים ורוכבי מרכבות, והמוני פילי מלחמה נושאי צריחים, ובהם קשתים מאומנים! המבט האמוני הורה מראש שלא היה לצבא הענק כל סיכוי – אם בצד המתקוממים עמד בורא העולם! "אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר. המה כרעו ונפלו, ואנחנו קמנו ונתעודד".

לזכר הנצחון ולזכר הנס והעזרה ממרום אנו מציינים את שמונת ימי החנוכה באמירת הלל ובהודיה "על הניסים" בתפילה ובברכת המזון.

היה שם נס נוסף. הדבר מובא בתלמוד: "כשנכנסו יוונים להיכל (בית המקדש), טימאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית חשמונאי וניצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן, שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס, והדליקו ממנו שמונה ימים" (שבת כ"א, ב'). לזכר נס זה תיקנו את הדלקת נרות החנוכה במשך שמונה ימים. וכך תיקנו חכמים: "להדליק נר אחד בכל לילה עבור כל בני הבית. והמהדרין נר לכל אחד ואחד מבני הבית. והמהדרין מן המהדרין… יום ראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך".

מדוע בחרו חכמים בדרך זו של נר אחד כבסיס, ותוספת נרות כהידור? התבוננות בענין תפקח את עינינו ועשויה להפכנו לאנשים מאושרים יותר.

זהו הלקח הנלמד מהתבוננות בנס פך השמן. יכול אתה לציינו בכלליות: הוא דלק ודלק ודלק. יכול אתה להדליק נר אחד בכל לילה במשך שמונה לילות, ויכול אתה להיות מן "המהדרין מן המהדרין": להדליק נר בלילה הראשון, ובלילה השני להתפעל: ראו, הוא כבר דולק יומיים, ולהדליק שני נרות! ובלילה השלישי להתפעל עוד יותר, ולהדליק שלושה!

וביום התשיעי, כשתשוב החנוכייה לארון, ואנו נשוב לסדר היום הרגיל, נאמץ את לקח ההידור. נפקח עיניים ונודה על מה שיש לנו. על כל דבר, על כל פריט. ואז, נמשיך את מהלך חיינו – בחיוך ובהודיה!

 

[ערכים]