"המהות של ישיבה זה שכולם חברים"

 

זה התחיל בהחלטה ספונטנית שקיבל לאחר הבר מצווה לשמור שבת. ארבע שנים לאחר מכן עמיר נ. הוא תלמיד מן המניין בישיבת 'אחינו'. דיוקן של מסע רוחני מופלא.

 

כאשר עמיר קיבל החלטה להתחיל לשמור שבת, שבוע לאחר מסיבת הבר מצווה שלו, הוא לא העלה בדעתו עד לאן ההחלטה הזו תיקח אותו. ארבע שנים לאחר מכן, בתור תלמיד מן המניין בישיבת 'אחינו', הוא כבר יודע.

 

משפחתו של עמיר חילונית לחלוטין, כך גם השכונה שבה הוא מתגורר, בית הספר בו למד, החברים הידידים – כולם חילונים. מנין צצה אצלו ההחלטה להתחיל לשמור שבת? הוא עצמו אינו יודע להסביר.

 

"זו הייתה החלטה ספונטנית שבאה לך יישר מתוך הנשמה", הוא אומר. "הרבה נערים לומדים או לפחות שומעים בתקופת הבר מצווה הסברים על חשיבות המצוות. אבל אני החלטתי לא להסתפק בשיעורים. רציתי להגשים את הדברים באופן מעשי".

 

איך קיבלו בני המשפחה את ההחלטה המפתיעה? קצת משועשעים וקצת מודאגים.

 

"המשפחה הגיבה בתחילה בתימהון, אבל בהמשך זרמו איתי. אבא התחיל לבקר מדי פעם בבית הכנסת ליד השכונה שבה אנחנו גרים". העובדה שאח שלו הגדול התחזק באותה תקופה והחל לשמור מצוות סייעה לו לצלוח בשלום את התקופה הראשונה.

 

אבל עמיר, נער מוכשר ומלא אמביציה, החליט לא להסתפק בשמירת שבת. ביום ראשון שלאחר מכן, אולי בהשפעת קדושת השבת, הוא כבר חבש לראשו כיפה לבנה גדולה ובולטת. "זה היה בדיוק בתקופה שבה הייתה השביתה הגדולה במערכת החינוך ולכן בתחילה לא כל כך עשו מזה עסק", הוא נזכר. "אבל כשהלימודים התחדשו והגעתי עם הכיפה לבית הספר כולם היו בהלם. המורים, החברים המנהל – כולם רצו לדעת אם הכל בסדר בבית…".

 

איך מתמודדים עם הלחץ החברתי? "בהתחלה זה באמת היה די מוזר. כל ליל שבת הייתי יוצא עם החבר'ה ופתאום אתה לא יוצא איתם ולא עונה לפלאפונים בשבת. לקח להם זמן עד שכולם התרגלו לרעיון, אבל כשראו שאני רציני ולא מדובר באיזה אופנה חולפת השלימו עם זה ואף כיבדו אותי".

 

ובעוד עמיר עושה את צעדיו הראשונים בעולם המצוות, הוא התחיל גם בגישושים ראשוניים בעולם לימוד התורה. "באותה תקופה הייתי חי בערפל מסוים, מין חוסר וודאות שבו אתה לא סגור לגמרי מה הולך לצאת ממך ולאן אתה בדיוק מתקדם", הוא אומר.

 

השלב שבו התחיל הערפל הרוחני להתבהר היה כשהוא הגיע ל"מקלט", ישיבת ערב המיועדת לצעירים הנמצאים בתחילת דרכם בעולם התורה.

 

שם התחיל עמיר ללמוד גמרא בעיון ולהיחשף לעומק המופלא שבתורה. לימוד התורה האיץ את תהליך ההתחזקות הרוחני. "בפסח של אותה שנה התחלתי ללמוד בשעות הערב באופן קבוע בכולל 'לב לאחים' ברחובות. במקביל התחלתי לשמור נגיעה, מה שהוביל לבלגן בבית הספר".

 

כל אותה תקופה המשיך עמיר בשגרת הלימודים בבית הספר התיכון החילוני שבו למד, אבל לקראת סוף שנת הלימודים התעוררה השאלה היכן להמשיך הלאה.

 

"השתתפתי בסדרת שיעורים של הרב אלבז מישיבת 'אחינו' ומאוד התרשמתי לטובה, אבל האפשרות שההורים יסכימו שאלמד בישיבה נראתה לי רחוקה מאוד. החלטתי שמוכרחים לפחות לנסות. ההורים באמת קיבלו את זה קשה אבל כשראו שאני נחרץ לא להמשיך בתיכון חילוני השתכנעו לשלוח אותי לתקופת ניסיון".

 

במבט לאחור מה הם חושבים על הצעד שעשית?

"היום כשאני חוזר בשבת הביתה זה יום חג לכל המשפחה. השינוי הוא עצום. זה לא סתם שחז"ל אומרים שהתורה מרוממת את האדם. במקרה שלי זה ממש מוחשי. קודם לכן הייתי חוזר בבאסה מבית הספר למרות שהייתי בסך הכל תלמיד טוב. מילאתי אחר הציפיות של המורים,

 

הגשתי שיעורי בית ועבודות בזמן. הוצאתי ציונים טובים במבחנים. אבל האווירה והאקלים בבית ספר היו מבאסים. היום זה אחרת לגמרי. אבא ואמא שלי רואים לפניהם בן אדם שונה והם ממש מאושרים מהצעד שעשיתי.

 

מה הדבר הטוב ביותר שאתה מוצא בישיבה?

"למעשה, הכל… אבל אם אתה רוצה שאתמקד בפרט אחד הייתי אומר שזה הקשר הנפלא בין כל הבחורים בישיבה. לקח לי זמן לתפוס שבישיבה כולם חברים. זה המהות של הישיבה.

 

זה לא כמו בית ספר שבו תלמידים מגיעים כי הם חייבים ללמוד ואין לזה שום קשר עם המצב החברתי או המידות שלך. הישיבה היא מבחינתי תיבת נוח, מקום שבו אתה יכול לפתח את הכוחות הרוחניים שלך בצורה המלאה והאמיתית ביותר".