קשה לך ללמוד תורה? ספר לחבריך!

הרב שמעון שחר עוסק כבר עשרות שנים בחינוך. את רוב שעות היממה הוא מבלה עם בני נוער. מייעץ, מקשיב, מסייע ומשבץ במוסדות חינוך מתאימים. את עבודתו עושה הרב שחר בצמוד לרב אורי זוהר, מי שנחשב בעבר לאחת מאושיות הקולנוע הישראלי, ובהמשך חזר בתשובה והפך למרצה מפורסם ואיש חינוך ידוע.

 

תפסנו את הרב שחר לשיחה קצרה.

 

בוא נדבר על בחור צעיר, בן 16 או 17, שעשה מהפך בחיים שלו, התקרב לדרך התורה, החל לשמור מצוות ולקבוע עיתים לתורה. הבעיה שעם כל הכבוד לתורה ועם כל הרצון ללמוד תורה, הוא מרגיש לפעמים שהלימוד קצת כבד עליו. שהוא צריך להפעיל את הראש יותר מדי, להתאמץ ולחשוב ללא הרף. הוא לא גדל במקום כזה, לא הורגל מילדותו להעמיק בלימוד יתר על המידה. מה עושים כדי לצאת מההרגשה הזאת ולחזור לחוש את הטעם המתוק שבלימוד התורה?

 

"התשובה הראשונה והבסיסית לשאלה הזאת, כמו גם להרבה מאוד בעיות אחרות, היא לשמור על קשר רצוף, שוטף ובעיקר כנה עם הרב שלך. אם אתה בישיבה, תשתף את הצוות החינוכי בישיבה במה שעובר עליך. אם אתה לומד במסגרת של מדרשייה או משתתף בשיעורים בבית הכנסת השכונתי, גש לרב מדי פעם ותיפתח בפניו. ספר לו מה מציק לך, איפה קשה לך, מה הן הנקודות שבהן אתה מרגיש שאין לך ברירה אלא להיכנע ליצר הרע חלילה.

 

"הבעיה הזאת, וכל בעיה אחרת, מתעצמת והופכת גדולה יותר כשאתה שומר אותה בלב. דבר ראשון צריך לשחרר אותה החוצה, לספר לרב, או אפילו לחברים. "דאגה בלב איש ישיחנה", נאמר במקרא, וחז"ל מסבירים: "ישיחנה לאחרים". עצם העובדה שסיפרת את הבעיה שלך לחבר קרוב או לרב שמקשיב לך, היא כבר חצי דרך לפיתרון הבעיה.

 

"על אחת כמה וכמה כשמדובר בבעיות מהסוג הזה. לא פעם יכול נער צעיר לייסר את עצמו במשך חודשים ושנים. הוא מרגיש שפל בעיני עצמו. "איך אני מסוגל לא להתלהב מלימוד התורה", ואינו יודע שזו בעיה שרבים אחרים מתמודדים אתה. צריך לדעת איך להשתחרר מזה, לא פעם יציאה קלה לפעילות גופנית, טיול קצר בחיק הטבע או כמה שעות בבריכה יכולים לחולל פלאות בנפש התלמיד. אבל אם לא תספר לרב, לא תתייעץ עם חברים, לא תדע שזה נורמלי, לא תקבל עצות מבעלי ניסיון, איך להתמודד עם המצב הזה, והבעיה רק תלך ותחריף".

 

מדבריך אפשר להבין שפעילות ספורט וכדו' טובה לנפש ועוזרת ללימוד התורה. למה אם כן אנחנו לא רואים מגרשים בחצרות הישיבות? למה יש הרגשה שבעולם הישיבות מתנגדים בתוקף לפעילות גופנית ממוסדת?

 

"האמת שבנושא זה יש הבדל גדול בין הישיבות בארץ לבין הישיבות בחוץ לארץ. בחו"ל מקובל מאוד שבחורי ישיבה משחקים כדורגל וכדורסל, על אחת כמה וכמה הולכים לבריכות, נפרדות כמובן, ושוחים להנאתם. אני עצמי למדתי בישיבה בחו"ל ושיחקתי כדורגל בימי שישי יחד עם רבנים גדולים. אין בכך כל פסול.

 

"הבעיה בארץ היא שהצעירים במקרים רבים מאוד גולשים מהספורט האישי שנועד להנאה ולאוורור הראש, לעבר הספורט הארצי ועולמי. לעקוב אחרי הספורט הממוסד, צפייה במשחקים, התעדכנות בתוצאות, מעקב אחרי שחקנים מוצלחים יותר או פחות, כל אלו פסולים מכל וכל, כי הם הופכים את מי שיודע טוב יותר לשחק כדורגל מושא לחיקוי. זה כבר לא משחק לאוורר את הראש, זה כבר סוג של סגידה והערצה לאנשים שלפעמים הם לא הכי חכמים, ובחלק גדול מהמקרים גם לא ממש בעלי מידות טובות במיוחד. אין לנו שום דבר להעריץ בהם, והעובדה שהם משחקים כדורגל או כדורסל רמה גבוהה לא הופכת אותם ראויים להיות מודל לחיקוי.

 

"מי שיודע לעשות את ההפרדה הזאת, ולהבין שהוא משחק כדורגל כדי להתאוורר, כדי שיהיה לו יותר כח ללמוד תורה בהמשך הדרך, אין שום חיסרון בכך שהוא משחק כדורגל. להיפך, זה דבר טוב וראוי להמשיך אותו במידה נכונה ועם חברה נכונה".