העיתונאי מנדי ריזל: "הייתי רוצה לחזור להיות בחור ישיבה, ולו ליממה אחת"

הכתב הצבאי של תחנת הרדיו החרדית 'קול ברמה', מנדי ריזל, מספר בראיון לאתר אחינו על הימים בהם היה תלמיד ישיבה, והגה בתורה מבוקר ועד ליל.

 

באילו ישיבות למדת?

"כבן למשפחה חב"דית וכחסיד חב"ד בעצמי למדתי כמובן בישיבות 'תומכי תמימים' של הקהילה. בשנים הראשונות בישיבה לצעירים בשיכון חב"ד בלוד, שבו גם נולדתי וגדלתי, ובהמשך עברתי לישיבה גבוהה בקרית גת, גם היא מרשת הישיבות של 'תומכי תמימים'.

 

"בהמשך יצאתי ל'קבוצה' במרכז חב"ד העולמי בארה"ב, שם למדתי שנה, ועברתי תהליך של 'סמיכה' לרבנות, במסגרתו למדתי בצורה יסודית את כל ההלכות הבסיסיות שצריך לדעת כדי לנהל חיים יהודיים, משחיטה והכשרת עופות, ועד פרטי הלכות תפילין, מזוזה ועוד. המטרה היא להכין אותך לחיים היהודיים, שגם אם תנהל בית חב"ד בדרום הודו או אי שם במזרח בולגריה, תוכל לדעת כיצד לנהוג, לפסוק הלכות כשצריך ולהתנהג כמו יהודי".

 

מה אתה עושה כיום? איפה אתה גר ובמה אתה עוסק?

"כיום אני עיתונאי במשרה מלאה: אני עורך חדשות ברשת 'קו עיתונות' ומשמש במקביל ככתב הצבאי של התחנה החרדית 'קול ברמה', ובמסגרת תפקידי אני עוקב באופן שוטף אחר ההתרחשויות בכל הגזרות הביטחוניות, מתעדכן עם מקורות ביטחוניים בכירים ועומד בקשר רציף עם כל מי שרק יוכל לעזור לי להשיג אייטמים ולקבל פרטים נוספים, שטרם שודרו ברשתות האחרות.

 

מה הכין אותך לתפקיד הזה? הוצאת תעודת בגרות? למדת במוסד אקדמאי כלשהו?

"שום דבר מכל זה. הלימודים היחידים שלמדתי הם לימודי יהדות. לימוד תורה בישיבה ותו לא. העניין הוא שלימוד התורה מכין אותך לכל דבר בחיים. את החסר אפשר להשלים לפי הצורך, ומה שמלמד אותך הכי טוב זה העבודה עצמה. אתה נכנס לתפקיד, חי אותו 24 שעות, שומר על עירנות כדי לקלוט כל מה שקורה מסביב ובתוך זמן לא רב אתה הופך לבעל ניסיון, והרי כבר ידוע ש"אין חכם כבעל הניסיון.

 

מה התחושה שלך כשאתה נזכר בתקופה בה למדת בישיבה?

"געגוע. זה מה שאני מרגיש. אני מתגעגע לימים שבהם למדתי בישיבה.

 

וזאת למרות ש"ראית עולם"…

 

עברתי הרבה חוויות בחיים שלי, ביקרתי עד כה ב-22 מדינות ברחבי העולם, ובחלקן שהיתי אפילו תקופות ממושכות יחסית. הייתי בארה"ב, אוקראינה, אלבניה, בולגריה, גרמניה, גיארוגיה, הודו, נפאל, מונטנגרו, סלובקיה, סלובניה, יוון, איטליה והרשימה עוד ארוכה. טיילתי במקומות מדהימים, נפגשתי עם אנשים מרתקים, נחשפתי לסודות צבאיים ועוד ועוד – תוריד, אבל אף אחת מכל החוויות הללו לא משתווה ליום אחד בישיבה.

 

"אם יש משהו שאני מתגעגע אליו מכל אלו, אם יש משהו שאני חושב שלא ניצלתי כראוי, זה הישיבה. כל רגע שלא ניצלתי בישיבה הוא בור, הוא גורם לחסר כל החיים, הישיבה היא ההכנה הטובה ביותר לחיים, ופעמים רבות אני חושב לעצמי כמה הייתי רוצה לחזור לישיבה ליממה אחת, לשכוח מכל הטרדות ומכל העולם, ולהשקיע את עצמי יום אחד בין דפי הגמרא. רק המחשבה על כך מרגיעה אותי ועושה לי טוב".