מה עבר לה בראש?

רחל אמנו חכתה שנים רבות לילדה הראשון. אבל כשהוא נולד היא מודה לקדוש ברוך הוא על כך שמעכשיו יהיה לה תירוץ כשיישבר כלי יקר, או כשהבית לא יהיה נקי ומטופח ^ בגלל זה היא רצתה ילדים? הייתכן?
הגדל

בפרשת השבוע אנחנו מוצאים דבר מעניין מאוד. אפילו מוזר מאוד: יעקב אבינו מתחתן עם לאה בת לבן הארמי ושבוע לאחר מכן הוא מתחתן עם אחותה הצעירה רחל. לאה יולדת לו ששה בנים ובת אחת, ואילו רחל נשארת עקרה ואינה זוכה לילדים. היא מתפללת, מבקשת, מתחננת ואפילו כועסת על יעקב שאינו 'דואג' לה ואינו עושה מספיק כדי שהקדוש ברוך הוא ירחם עליה ויפקוד אותה בפרי בטן.

והנה... בשעה טובה רחל יולדת בן ראשון והיא קוראת לו יוסף. ומה הדבר הראשון שהיא אומרת אחרי שנולד לה בן?

"אסף אלוקים את חרפתי". מעכשיו כבר לא אצטרך להתבייש עוד!

מצטט רש"י הקדוש את דברי חז"ל המסבירים כי איסוף החרפה הוא שלא יאמרו עליה שהיא עקרה. פירוש נוסף: אשה שאין לה ילדים אין לי במי לתלות את הטעויות שלה. אם נשבר כלי או שהיא אכלה בטעות את התאנים שהיו צריכות להישאר לאורחים, אנשים חושבים שהילדים שלה עשו זאת, ובגלל שאין לה ילדים, האשמה נופלת על כתפי האשה. ולכן הודתה רחל לאלוקים שמעתה כבר לא יתלו בה את האשם, ויחשבו שהילד הוא זה שאחראי לכך.

הבנתם?

רחל אמנו עקרה! היא ממתינה כבר שנים לילדים.

הנה הרגע המאושר, היא ילדה את בנה בכורה, מחזיקה אותו על ידיה, מתבוננת בו באהבה רבה ומודה לקדוש ברוך הוא.
על מה היא מודה?

על זה שמעכשיו יחשבו שהוא זה ששבר את הכלים ואכל את התאנים!!

זה נשמע לכם הגיוני? האם ייתכן שזה מה שהעסיק את רחל אמנו כשחבקה בזרועותיה את בנה הראשון???
כמובן שלא!

אלא התשובה היא שרחל אמנו זכרה להודות לה' גם !!! על כך שמעתה לא יקראו לה עקרה. גם!!! על כך שמעתה יהיה לה במי לתלות את הטעויות שלה.

כמובן שהיא הודתה על עצם המתנה הגדולה שהיא זכתה ללדת בן. כמובן שהיא הודתה לקדוש ברוך הוא ששמע את תפילותיה הרבות, שראה את דמעותיה והפך אותה לאשה המאושרת בעולם כשהעניק לה מתנה יקרה כל כך.

אבל בתוך כל השמחה והאושר, בתוך האופוריה וההתרגשות הגדולה, היא לא שכחה להודות לקדוש ברוך הוא גם על הדברים הקטנים, השוליים, הפחות נחשבים. כי לומר תודה צריך תמיד, וכשאומרים תודה צריך לפרט. צריך להודות על התמונה הכוללת, וגם הפרטים הקטנים המרכיבים אותה.

**

הרמב"ן, רבינו משה בן נחמן, שהיה מגדולי מפרשי המקרא, וחי לפני כ-800 שנה, מסביר שהסיבה שהתורה הקדושה מספרת לנו את קורותיהם של אבותינו, היא לא כדי שיהיו לנו סיפורים יפים ונחמדים בפולקלור העממי של עם ישראל, אלא כדי שנלמד ממעשיהם. "מעשה אבות – סימן לבנים", אומר הרמב"ן. אנחנו צריכים ללמוד את ה'סיפורים' האלו העיון וביסודיות, להפיק מהם תועלת מעשית וממשית לחיי היום יום שלנו, לא רק ללמוד אותם אלא ללמוד מהם!

גם מרחל אמנו אנחנו צריכים ללמוד, והפעם נלמד ממנה איך להודות על הדברים הגדולים והקטנים. כך יש להודות גם לקדוש ברוך הוא שנתן לנו חיים, נתן לנו עיניים, אוזניים, רגליים, פה, כישרונות, חברים, הורים, ילדים, אחים, עבודה או לימודים. כל מה שיש לנו זה ממנו, אפילו על השרוכים של הנעליים אנחנו צריכים להודות לו, ועל מברשת השיניים שממתינה לנו על הכיור בחדר הרחצה.

כך אנחנו צריכים להודות גם לבני האדם שסביבנו. להעריך את מה שהם עושים עבורנו. לדעת להוקיר ולהודות על הטובה שהם עושים לנו, גם אם היא קטנה וכמעט חסרת משמעות – כך נזכה להיות תלמידים נאמנים של רחל אמנו עליה השלום, נלמד ממעשיה ונלך בדרכיה.

שבת שלום ומבורך

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד