מה שטוב לילד שלי – טוב לי !

פרשתינו פותחת בסיפור אודות אברהם אבינו שהתבלט במידת החסד, עד שהיא נקרא על שמו.  

 

ביום השלישי למילתו, בעודו חולה וכואב את המילה, הוא יושב בפתח האוהל כשהחום יוקד, לאחר  שהוציא הקב"ה את השמש מנרתיקה כדי שלא יבואו לו אורחים.

 

אברהם אבינו לא מוותר, הוא יושב ומצפה לאורחים, מצפה לנתינת החסד היומית שאליה הוא מורגל משכבר הימים.

מבקר אחד כבר הגיע, זה הקב"ה בכבודו ובעצמו שהגיע לביקור חולים את אברהם, אך תוך כדי הביקור, מזמן לו הקב"ה שלושה מלאכים בדמות בני אדם והוא, בלהט החסד והנתינה עוזב את הק"ה באמצעו של הביקור ורץ לקבל את האורחים.  

 

מכאן, למדו חז"ל הלכה חשובה, 'גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה'.

 

ובהתבוננות קלה אנו רואים, איך בשעת מבחן, מבחן מעשי אמיתי, כשאברהם אבינו פטור לגמרי מהמצוות והוא במצב גופני לא תקין, הוא אינו מחפש להשתמט מהמצוות אלא מחזר אחר המצווה.

 

חיזור זה מוכיח לנו עד כמה פנימית ושורשית הייתה מידת החסד אצל אברהם אבינו.

 

מאוחר יותר אנו פוגשים בלוט שגדל עם אברהם אך בשלב מסוים פרש והלך לסדום- מקום הרשע, אבל גם כשלוט דר במקום הרשע, עדיין, כשבאו המלאכים אליו אנו עדים לנקודות של מסירות נפש בהכנסת אורחים כהוא מכניסם לביתו, למרות שבסדום הורגים על הכנסת אורחים.

 

התנהגות זו מעוררת בנו תמיהה, כיצד יתכן שבאדם אחד ישנם כאלה סתירות פנימיות- מצד אחד הוא הלך לגור בסדום, ומנגד, כזו מסירות נפש לאורחים. ?!

 

אלו כוחות הנפש שבאדם, שהאור והחושך יכולים לשמש בערבוביא סדומיות מצד אחד וחינוך אמית שורשי שהיה לו מבית אברהם להכנסת אורים מן הצד השני.

 

דוגמא נוספת מביא מורינו הגר"ח שמואלביץ זצ"ל ראש ישיבת מיר, במעשה הידוע של משפט שלמה המלך, כששתי נשים ילדו והילד של אחת מהן מת. והיה ויכוח של מי הילד המת ושל מי הילד החי ופסק שלמה שיחצו את הילד וכל אחת תקבל חצי. וכשאחת מהן הזדעקה וסירבה גילעה שלמה שהיא אכם אימו האמיתית.

 

צריך להבין את אותה אישה שניסתה לגנוב את הילד, הרי היא עשתה מעשה זה מתוך רצון לילד משלה, כדי להטיב עמו הטבה של אם לבנה, למרות שהיא ידעה שאין הוא בנה אבל הוא יתנהג עמה כבן, רצונה היה אם כן להיטיב בתכלית ההטבה. מהיכן ידע שלמה שתסכים שיחצו את הילד, והרי זו סתירה לרצונה להיטיב.

 

אלא, שלמה החכם מכל אדם הכיר היטב את נפש האדם, שכוחות האור והחושך משמשים בו בערבוביא. והוא ידע שרצונה להיטיב לא יתגבר על יצרה הרע ואפילו במחיר שימות הילד.

 

כל אדם יודע ומרגיש בעצמו איך הוא מונהג ע"י כוחות האור והחושך עד שפעמים אינו מזהה את עצמו ואת מחשבותיו הוא לא יודע להגדיר מה מניע אותו לבצע מהלך מסוים, האם כוחות האור או כוחות החושך.

 

ומה יעשה האדם כדי לידע האם פעולה או דרך כללית שבוחר לעצמו, מקורה בחלק הטוב או ברע?

 

גם את זה נוכל ללמוד מפרשתינו. אמר הקב"ה לאברהם כשבא להודיעו על רצונו להפוך את סדום  "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו…  – לשון חיבה מסביר לנו רש"י.

 

שאל על כך הגאון רבי לייב חסמן זצ"ל משגיח בישיבת חברון, וכי עד עתה לא הספיק מה שעושה אברהם כדי לחבבו, והרי בגיל שלוש כבר הכיר את בוראו בעצמו, ועבר עשרה נסיונות קשים, ובכל זה אין זה די להודיע עד כמה שהוא מושלם?

 

אלא, הוא מתרץ, יש דרגה נוספת, שנבדקת רק בזה שאדם מחנך את בנו לדרך זו!!!

 

כי לילד נותנים הדבר הטוב ביותר !!!

 

ולכך, אמר הקב"ה, שאברהם מחנך את בניו לדרך התורה, זה הסימן הטוב והאמיתי לשלימות והאמונה בדרך.

 

כך נוכל גם אנחנו, לפתח דרך כדי לבחון את עצמינו במה שאנחנו עושים, האם זו הדרך.

השאלה שנשאל את עצמינו בכל נקודת זמן היא, האם את הצעד והמהלך הזה ננחיל גם לבנינו? או שמא יש לנו תוכנית שונה כלפי הילדים.

ואם תוכניותינו שונות לגבי הילדים, עלינו לבדוק היטב האם מה שבחרנו לעצמינו הוא מכח הטוב או מכח הרע.