יש כאן 'בוס'!

 

כאשר הקב"ה פונה לאברהם אבינו ומבקש ממנו את הדבר הנורא מכל, לעקוד את בנו, הוא פונה אליו במילים "לך לך אל ארץ המוריה". מילים אלו מחזירות אותנו בלופ לתחילת פרשת "לך לך". שם, בפעם הראשונה שהקב"ה משוחח עם אברהם הוא אומר לו "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך", עזוב את כל מה שאתה מכיר, את המשפחה שלך, את השכונה שלך, הכול ולך לארץ כנען שם תוכל לעבוד אותי כראוי.

שם, בפרשת לך לך, אברהם מבין שזוהי הדרך שעליו לעבור והוא יוצא לדרך. כאן, הקב"ה פונה אליו באותן המילים בדיוק, אבל המשמעות היא שונה לחלוטין. הקב"ה אומר לו, רצית כל כך ילד, בשביל שיהיה לך עתיד, באת בשביל העתיד הזה עד ארץ כנען, עברת ניסיונות, עכשיו קח אותו ותשחט אותו.

בשביל אברהם, הדבר הינו מכה אדירה, כאילו מישהו הכה אותו עם אלת בייסבול. עכשיו, אחרי כל המאמצים של השנים האחרונות, אני צריך להשליך הכול ולשחוט את הבן שלי? כל כך עבדתי בשביל שיהיה לי איזשהו עתיד ועכשיו אני צריך לזרוק את כל ההשקעה? בזה שאברהם ישחט את בנו בעצם יתברר שהכול היה לשווא, שכל החלומות לא יתגשמו ושהמשמעות של חייו עד כה, מתרוקנת.

אבל אברהם מלמד אותנו שיעור. הוא לא מהרהר. מיד הוא אומר "הנני", "אני כאן". הקב"ה אתה קורא לי, אני כאן בשביל לעשות מה שאתה מבקש למרות שזה לא נוח לי, למרות שזה לא לפי התוכניות שלי, בכל זאת אני כאן, בשבילך.

אברהם מלמד אותנו שגם כשאדם נמצא בקונפליקט אדיר, אסור לו לשכוח מה התפקיד שלו, מי יצר אותו ולמי יש את היכולת לדרוש ממנו הכול, גם אם זה לפעמים מתנגש לנו בתוכניות. אברהם אבינו לימד אותנו שבסדרי העדיפויות שלנו כיהודים, הערך העליון ביותר הוא לציית להוראות של מי שיצר אותנו ומעניק לנו חיים בכל רגע נתון.

 

אברהם אבינו לימד אותנו שיש 'בוס' באיזור, הוא קובע את הכללים, הוא דרך אגב גם זה שנותן חיים,  פרנסה ועוד כמה דברים שאנחנו צריכים בכל רגע – למשל – חמצן.

אז בפעם הבאה שהקב"ה פונה אליך, וזה קורה כל הזמן, תהיה זמין. תדאג שתהיה לך הקשבה טובה ומצב רוח טוב לציית, אחרת אתה יכול לפספס.

 

שבת שלום.