עקדתו של אברהם

הגדל

במרוצת 137 שנות חייו הוא זכה לרשום דפים מזהירים בתולדות היהדות והאנושות גם יחד. עוד בהיותו בן שלוש החל לחקור אחר הפשר של פלא הבריאה.

 

כאשר היה בן ארבעים, כבר יצא שמו לפניו כמי שבעט במוסכמות העולם האלילי העתיק, וכמי שמטיף השכם והערב לאמונה בא-ל יחיד. הוא התפרסם לתהילה ברדיפתו אחר הטוב: הכנסת אורחים, עזרה לנזקקים ועוד. מתוך רצונו העז להיטיב עם הכול, הוא קירב אנשים לאמונת הבורא. במסגרת מאמציו אלו הוא יצא חוצץ נגד מנהגי סביבתו, שהאכזריות עד כדי זביחת ילדיהם באש לאלהיהם.

 

האלקים שאותו היה ירא, מחזיר לו אהבה, אך עם כל חיבתו כלפיו, אין האלקים מפנקו. מפעם לפעם הוא מעמידו בפני נסיונות ומבחנים. בתחילה הושלך לאש באור כשדים על דביקותו באמונתו, לאחר מכן נאלץ לנטוש את מולדתו ולגלות לעבר ארץ לא נודעת. גם בארץ הוא התנסה במבחן הרעב.

 

הוא עמד בכל הנסיונות אשר העלוהו על נס והפכוהו מופת לדורות.

 

ושוב נגלה אליו האלקים. פעם נוספת הוא שומע את קריאת החיבה המוכרת לו כל כך: "אברהם"!

 

בזריזות מופלגת, שנדיר למצוא כמותה אף אצל צעירים, ללא היסוס, הוא משיב בהכנעה: "הנני"!

 

הפעם עליו להקריב למען בוראו בבת אחת את הכול.

 

את בנו - אשר נולד לעת זקנתו, לאחר שכבר התייאש מלזכות בפרי בטן, את יחידו - ששני לו לא היה ולא יהיה, את אהובו - רק בורא העולם הוא היודע להעריך מה עמוקים רגשות האהבה המפעמים בקרבו, את יצחק - שכבר מבטן הוקדש להיות יורשו כמפיץ האמונה בעולם. את הכול עליו להקריב לעולה.

 

עקידות רבות יעקוד אברהם באותה שעה - את כל העבר שטיפח במסירות שלא תתואר, את ההווה שכבר החל להראות סימני ברכה. גם את העתיד - משאת חייו מאז. הכול יוקטר לשם שמים לעולה ביחד עם יצחק בנו.

 

אולם אברהם לא הרהר מאומה. השכם בבוקר הוא יקום להזדרז למצוה, ואת חמורו יחבוש במו ידיו. יחד עם חבישת החמור, הוא יכבוש את החומר ויתעלה ברוח. לא בחפזה יעשה את הדבר. שלושה ימים ילך עד הגיעו למקום הנכסף. שלשה ימים הם שהות מספיקה לכל סוגי ההרהורים, אך אצל אברהם שולט ההרהור האחד - הכנה נפשית לקראת המצוה.

 

...יחדיו הם צועדים, האב שקיבל את הפקודה וממהר למלאות אחריה, והבן שעדיין לא יודע מאומה. זר לא יבחין בכל שוני בין צעדיהם. לקראת סוף הדרך מגלה האב לבן את הסוד הנורא. הבן, שכבר מלאו לו שלושים ושבע שנים, איננו מעלה על דעתו צל של מחשבה לסרב או לעכב את ביצוע הצו. שוב הם צועדים יחדיו, האב ששמע את הצו מפי הגבורה, והבן ששמע אותה מפי אביו. קשיים אין ספור נערמים בדרכם, אך כלום ימנעו קשיים אלו מן השניים מלדבוק במטרתם? יחדיו הם צועדים, כאיש אחד בלב אחד. חינוכו וטיפוחו של בית אבא ניכרים היטב בבן. העץ ופריו שווים בטעמם.

 

שניהם כאחד בונים את המזבח, יחדיו יערכו עליו את העצים. האב עוקד את הבן, היד נשלחת, המאכלת נלקחת...

 

ואז שוב באה הקריאה: "אברהם, אברהם"! ושוב: "הנני"!

 

"אל תשלח ידך אל הנער"! השליחות כבר בוצעה, הקרבן כבר הוקרב.

 

הפעם ילמד אברהם, שקרבן אדם אינו זהה לקרבן בהמה. הבהמה שכולה בשר, גידים ועצמות, קרבנה מתבטא בהקטרת חלבה ודמה. האדם שנפשו ונשמתו מייחדים אותו מכל החי אשר על פני האדמה, הם אשר יקרבו ויעלו לרצון. הנפש שתהיה דבוקה כליל בקונה, זהו קרבנה, ולא הגוף הטפל. האהבה לבורא היא הנדרשת מן האדם, מסירות הנפש היא העיקר.

 

הם חוזרים יחדיו, ומה רבה השמחה בליבם. לא, אין זו שמחה על ההצלה מן המוות. בליבם שוררת שמחה של התרת הספיקות, דרכו של אברהם משכבר הימים הוכחה כנכונה. אכן, אין מקום לאכזריות שבקרבנות אדם. יצחק ימשיך את השרשרת הלאה, הוא ימשיך להורות לרבים את אשר החל אברהם אביו, וממנו תצמח אומה שלימה שתמשיך בדרכו, וזכות אותה עקידה תעמוד לה לדורות.

[ערכים]

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד