לא - לחינוך במהלכים דרסטיים

אין מקום לביצוע מהלכים דרסטיים [עזים, נמרצים] בענייני חינוך, יש ליצור תהליכים אשר יש בכוחם להביא לתוצאה רצויה. התהליכים - מתמשכים וארוכים, טווח הצפייה לתוצאה אינו מיידי בדרך כלל.
הגדל

הוריו של יוסי - ניסו להימנע מבעיה כדי לחסוך בפתרונות, הם מנעו מיוסי מלכתחילה את האפשרות להיכשל. הם סברו שבמניעת היחשפותו של בנם לסביבה השלילית, ימנעו ממנו את ההשפעה ההרסנית. טעותם הגדולה היא, - פעולתם היתה במהלך אקוטי אשר שלל מבנם סביבת התמודדות בתהליך החינוכי, יוסי לא התמודד מעולם עם דעה או מצב הנוגד את השקפת הוריו ודרכם.

 

מאיר, ילד חינני וכשמו כן הוא מאיר פנים לכל. הוא מאיר פנים לכל, ממש לכל, לא יעבור אדם מוכר או זר על פני מאיר מבלי שיברכו לשלום, אם מרגיש מאיר כי יש "פידבק" - הוא אף שואל לשלום המוכר/הזר ומתעניין בשלום משפחתו.

 

בתחילה, בקטנותו, התגאו והתפארו ההורים בבנם הנימוסי והמחונך. אך עם הזמן, ובעקבות מקרים שקרו,

 

החלה הדאגה מכרסמת בליבם אודות פתיחותו הרבה מדי לזרים של בנם. כהורים מסורים הבינו שעליהם לעשות מעשה והחלו להחדיר לליבו של הקט - הבוגר, את הסכנות הגדולות שבהתחברות לכל אדם. סיפרו לו סיפורי זוועה ואימה על מה שקרה לילד שהלך עם זר וכו', הסבירו את גודל הסכנה, ואף טרחו לצייר ולצבוע את הכל בצבעי פחד ופלצות.


 

ההורים החלו להקפיד הקפדה יתירה על יציאותיו מהבית של מאיר, לא אפשרו לו לצאת לבדו ושמרו על צעדיו - על צאתו ובואו. ברוב מסירותם, ליווהו לכל מקום, הצמידו לו שמירה הדוקה ודאגו כל העת לרענן את זיכרונו בסיפורי האימה, מאיר נהפך למנוכר ומודר מכל חברה.

 

במהרה, לא היה צורך לעקוב אחריו כלל באשר הוא פחד לצאת לבדו מהבית, ניתק כל מגע עם הסביבה, לא ענה ולא השיב לשאלות זרים מטוב ועד רע, הסתגר בביתו, מנותק מכל מגע עם העולם החיצון.

 

* * *

 

בדור כל כך איום כמו זה שלנו, החליטו הוריו של יוסי כי יש לבטח מראש את האפשרות של השפעה שלילית מהסביבה החילונית שבה התגוררו. הם שמרו על יוסי שלהם כעל בבת עינם, לא חשפוהו מעולם לרחובה של עיר, הביאו לו מלמדים פרטיים לביתו כדי שיחנכוהו לתורה למצוות ולמעשים טובים. כך היה, עד שיוסי התבגר והיה לנער כבן 18 שנה, או אז,

 

החליטו הוריו כי חזק ואיתן הוא דיו, מחושל ויודע תורה ויראה, כדי לצאת ולחיות את חייו. מה מאד הופתעו הם כאשר לאחר תקופת חשיפה קצרה לעולם החיצון החל יוסי להשיל עול תורה ומצוות, עד שכמעט פרקם לגמרי מעליו.

 

קיצוניות !!!! אקוטיות !!!! [חריף, תוקפני]

 

זהו שמו של האסון !!!!

 

רבות אנו מדברים על חוסר הידע להתמודד עם בעיות "הדור שלנו" - ולא אחת גורם חוסר נסיון זה לנקיטת צעדים נואשים, פזיזים, הגובלים בקיצוניות ובחוסר גמישות. המקור לכל היא הטעות הגדולה והנוראית של שליפת פתרון אינסטנט, וזה כמובן בהשפעת הדור הבנוי על תרבות ה - "זבנג וגמרנו" "אוכל מהיר" "מזנון מהיר" "פיתוח תוך 30 דקות" "ניקוי תוך שעה".

 

תרבות זו מביאה בהכרח לשגיאת 'המהלך האקוטי', אנו מרגילים את עצמינו לתת תשובות מיידיות ואף אם יהיו חריפות יתר על המידה, בכדי לתת מענה לבעיות שורש עמוקות, אשר במהותן טבען להתפרס על פני שנים וימים ארוכים.

 

שינוי טבעים, רכישת הרגלים, בניית מידות טובות והתפטרות ממידות לא טובות, וכו' וכו' כל אלו אינם יכולים להיווצר "אינסטנט בין רגע".

 

המהלך האקוטי והקיצוני יתברר כטעות איומה והרת אסון כמעט בכל המקרים בעניינים הנוגעים לחינוך ומשפחה. אין מקום לביצוע מהלכים דרסטיים [עזים, נמרצים] בענייני חינוך, יש ליצור תהליכים אשר יש בכוחם להביא לתוצאה רצויה. התהליכים - מתמשכים וארוכים, טווח הצפייה לתוצאה אינו מיידי בדרך כלל.

 

הדברים אמורים, הן בכל הנוגע לפעולות אקטיביות, והן ביצירת תנאים וסביבה הולמת לתהליכי החינוך.

 

ולדוגמא מובאים שני הסיפורים שבראשית דברינו - כאשר נקטנו בכוונה תחילה במקרים שבהם כל אחד יוכל להבין את הקיצוניות שבדברים. הוריו של מאיר ביצעו פעולה אקטיבית [פעיל, ולא סביל] כדי למנוע את מאיר מהרגל שהיה נראה להם לא תקין ואולי אף מסוכן.


 

הדרך הנכונה היא להסביר למאיר - אמנם בתהליך איטי - את ההבדל והמרחק שבין אמירת שלום, ליצירת קשר. להבדיל בין זר למוכר. את ההבדל בין אמירת שלום ודיבור עם מכר או זר - כאשר ההורים יחד עימו, לבין עשיית דברים אלו, בדיוק,

 

כשההורים אינם בסביבה. להבהיר את ההבדל, בכלל, בין זר למוכר, ועוד ועוד. מדובר בתהליך ארוך ומתמשך אשר דורש תשומת לב רבה ועיניים פקוחות, סבלנות מרובה ושיחות רבות, על פי דוגמאות מזדמנות.


 

במקום כל זאת, בחרו הוריו של מאיר לקטוע הכל בבת אחת, בצעד דרסטי ובמהלך אקוטי, לנתק את בנם מכל המתרחש. כמובן שהבעיה הספציפית נפתרה, אלא שנולדה ונוצרה בעיה חדשה גדולה יותר ומסוכנת יותר.

 

הוריו של יוסי, נקטו בפעולה פסיבית [סביל ולא פעיל]. הם ניסו להימנע מבעיה, כדי לחסוך בפתרונות. הם מנעו מיוסי מלכתחילה את האפשרות להיכשל.

 

הם סברו שבמניעת היחשפותו של בנם לסביבה השלילית ימנעו ממנו את ההשפעה ההרסנית. טעותם הגדולה היא, ששוב, פעולתם הייתה במהלך אקוטי אשר שלל מבנם סביבת התמודדות בתהליך החינוכי.

 

יוסי לא התמודד מעולם עם דעה או מצב הנוגד את השקפת הוריו ודרכם, הוא לא ראה מעודו מאומה אשר לא תאם לחלוטין את כל מה שנאמר לו. לא היה כאן תהליך למידה וחינוך אלא התעלמות קיצונית מהתמודדות ולו המינימלית ביותר.

 

 

וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָר: (כ' א') וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְהֹוָה לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר: וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים: (כ"א א)

 

אברהם אבינו סבר כי יש ליצור את ההתמודדויות הנכונות עבור יצחק, אם כי יש גם להרחיק אותו מהשפעות שליליות ביותר [כפי שהורחק ישמעאל]. וכך נראה בבירור מתוך ביאורו של הרש"ר את עקירתו של אברהם מכנען לכיוון הנגב, טרם הולדת יצחק וישיבתו בגרר בירת פלשת:

 

"...הצפייה להולדת הבן, היא היא שהביאה את אברהם ושרה לכלל ההחלטה לשנות את מקום מושבם. יצחק חייב להתחנך בבדידות, בריחוק מקום מכל השפעה מזיקה. ברם, הבידוד המוחלט,

 

המונע מן החניך כל מגע עם חיים אחרים, עם מחשבות ושאיפות אחרות, אף הוא אינו אלא שגיאה חינוכית מסוכנת. צעיר, שמעודו לא ראה חיים השונים מחיי הוריו,

 

מימיו לא למד לכבד את מוסר אביו - בהשוואה עם ערכים זרים ומנוגדים, צעיר כזה וודאי ייפול קרבן עם פגישתו הראשונה לכל השפעה קלה. כדרך שהמתיירא מהאוויר ומסתגר בחדר, מובטח לו שילקה בנזלת עם יציאתו הראשונה לאוויר החופש. בן אברהם, העתיד לשאת מורשת אברהם,

 

חייב מזמן לזמן להיכנס לעולם הזר לרוח אברהם, יעריך שם את השונה והמנוגד - ויחסן את עצמו להחזיק בהליכות אברהם בתוך עולם המנוגד להם."

 

אברהם אבינו היה המחנך הראשון בהיסטוריה שנתן את ליבו ליצירת תנאי סביבה נאותים לחינוכו של יצחק. הוא הציב בפני יצחק התמודדויות כדי שידע לעמוד על דעתו ועל דרכו של אברהם,

 

מתוך הכרה ונחישות ולא מתוך אי ידיעה ובריחה מעימותים והתנגשויות, וכל זאת תוך כדי שמירה קפדנית מפני השפעה חברתית שלילית גורפת ומשחיתות מוסרית מוצהרת.

 

ואם כבר נדרשנו לנושא זה, ואם שוחחנו אודות "בעיות הדור". לא נימנע מלהעיר, כי אנו לוקים גם בחוסר נחישות פנימית ועצמית.


 

הכל נהפך להיות אוטומטי ומובן, סינטטי וחסר תוכן פנימי. אנו מחנכים את ילדינו למעשים רבים רק בפעולתם המכנית והטכנית גרידא, ללא משמעות פנימית כלשהי, ומה הפלא אפוא, כאשר "חינוך" זה נכשל, הרי הילד יתחיל אי פעם בחייו לחשוב מעט ויזדקק לתשובות, להסברים,

 

לתכנים שיעניקו לו את החוסן להתמודד מול השונה והזר, להתעמת עם המנוגד לתורת הוריו. כיצד יוכל לעשות זאת אם כל דרכו עד היום אינה אלא מקבץ של פעולות חסרות משמעות פנימית ? כיצד יוכל להוכיח את צדקת דרכו אם לא נשזרו לו הסברים ומשמעויות שיסדרו לו את פעולותיו ומעשיו ויתיישבו לו עם כל מהלך חייו ?

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד