בחברת הינשוף והג'ירפה

"וישאר אך נח ואשר אתו בתיבה"
(בראשית, ג, כג)

האחד ששרד. איש אחד, משפחה אחת. האחד, שלא נכנע לאופנות החדשות. הוא ניצל. בו התמקדו באותה שעה כל התקוות . למרבה הפלא, כרך האלוקים את הצלתו בתנאים קשים. במשך שנה שלמה הוטל עליו לצוף על פני מי התהום שגאו, בתוך תיבה סגורה, בחברת כל ממלכת החי. חבריו ושותפיו למסע ההצלה היו: פילים, ג'ירפות, קופים ונמרים, חזירי בר ותרנגולות בית, הינשוף והיתוש, ובעצם, מי לא?

וזו השאלה הנוקבת: מדוע בחר האלוקים, הכל יכול, בדרך הצלה זו?

לאחר עיון, מסתבר, שלא היתה זו כלל תיבת הצלה, כי אם תיבת מבחן. מבחן לנח ולמשפחתו. מבחן, שהיה תוצאה הגיונית של שואת המבול, אשר השתוללה באותה עת מסביב לתיבה.

שכן, פגישת ניצולים זו כפתה עליהם מושג שנשכח – חיים משותפים. בכורח המציאות, קלטו מחדש מושגים וערכים, שנשחקו באותה תרבות וחברה ששקעו. תוך התנסות מתמדת, למדו יום יום, כי חיים משותפים ייתכנו רק אגב ויתור הדדי והכרה בקיומו של הזולת. בתנאי התיבה כל ניסיון להעדפת ה"אגו" הפרטי, היה גורם להם להתפוצצות מיידית. אז הבינו ולמדו על בשרם, מה הביא את החורבן של בני דורם. האלוקים העמידם, אפוא, במבחן החסד. אם יעמדו בו, ירכשו מחדש את העיקרון החשוב, שעליו תיכון חברת העתיד שעליהם לייסד.

נח, אכן, עמד במבחן. הוא מיצה אותו עד תום. בכך הצדיק את האמון, שנתן בו האלוקים. הוא היה ליוצר האנושות השניה.

וכה הם דברי המדרש:

"כל י"ב חודש, שהיה נח בתיבה, לא ראה שינה, לא הוא ולא בניו. לא ביום ולא בלילה. שהיה עוסק וזן את הבריות שעמו. והיה מגיש לכל בהמה, חיה ועוף את אכלם כלימודם, ובשעות שהם למודים לאכול. יש בהמה, שהיא אוכלת בשעה אחת ביום, ויש בשתים ויש בשליש הלילה ויש בחצות ויש בקרות הגבר, והיה נותן לכל מזונו בשעתו" (עפ"י מדרש תנחומא נח, ט).

נעקוב נא מעט בעיני הדמיון אחר נח ובניו, הרצים מבהמה אחת לחברתה, מן החיות אל העופות, כדי לעמוד בלוח הזמנים של סעודותיהם. יום אחר יום ולילה אחר לילה – במשך שנה שלמה. נעקוב ונבחין, כי אכן קלט נח את ה"מסר", והבין היטב, מדוע בחרה ההשגחה העליונה להצילו דווקא בדרך זו.

מתחת לתיבה, בעומק של מאות מטרים, מוטלות גוויותיהם של בני דורו שטבעו. אלו, אשר השתיתו את חברתם על האנוכיות הגסה, המצמיחה כל רע. והנה, דווקא בשעה, שבה מתמצה דין העולם, חייב היה הניצול היחידי להוכיח, כי ראוי הוא להצלה זו. להוכיח במעשים, ולא במילים. כי רק המעשה המוחשי מצביע על מהות האדם.

נח הפגין מסירות נפש יוצאת מן הכלל למען הזולת, ובתנאי התיבה הקשים מימש את תכונת החסד, שקיננה בלבו. הוא עמד במבחן. יש סיכוי, אפוא, לעולם החדש המתדפק על דפנות התיבה.