גוי ששבת חייב מיתה

רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות. התורה והמצווה ניתנו רק לעם ישראל. 'ד' מסיני בא וזרח משעיר למו' קודם מתן תורה חזר הקב"ה על אומות העולם ושאל אותם אם רוצים הם לקבל את התורה ואף אחד מהם לא רצה. רק עם ישראל אמרו 'נעשה ונשמע'.

 

'כי יעקב בחר לו קה ישראל לסגולתו'. עם ישראל נבחר על ידי הקב"ה לזכות בתורה. להתחייב במצוות ולזכות בגמול. מאומות העולם אנחנו מצפים רק שלעתיד לבוא 'יכירו כל יושבי תבל וידעו כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון'. אנחנו מתפללים ליום בו נזכה שיקויים הפסוק 'והיה ד' למלך על כל הארץ'.

 

עד אז, דורשים חז"ל את הכתוב: 'יום ולילה לא ישבותו' שצריך תמיד שיהיו בעולם כאלו ש'יום ולילה לא ישבותו' שלא יהיה להם יום מנוחה ותמיד יעבדו. ולכן עכו"ם ששבת חייב מיתה מפני שהוא פוגע בהבטחה הזו. וכמו שמסביר החתם סופר שהייתה כאן מעין הבטחה לאומות העולם, שלעולם ועד הם יישארו ויתקיימו. כיוון שצריך שיהיו בעולם כאלה שלא שובתים בשבת.

 

לכן במעמד הר סיני כאשר נשמעו קולות וברקים. נבהלו אומות העולם ובאו אל בלעם בשאלה 'ד' למבול ישב' האם ח"ו הקב"ה מביא מבול לעולם וכולנו נאבד ממנו. הרגיע אותם בלעם ואמר להם: 'ד' עוז לעמו יתן ד' יברך את עמו בשלום' הקב"ה נותן לעם ישראל תורה שיש בה את מצוות שבת. וכיוון שהרי נשבע הקב"ה 'יום ולילה לא ישבותו' צריך שיהיו בעולם כאלו שאינם שובתים בשבת לכן אל לכם לדאוג.

 

הגר"ש פינקוס זצ"ל בספרו 'שבת מלכתא' מביא את הרמב"ם בהלכות מלכים שכותב: 'עכו"ם ששבת אפילו ביום מימות החול או עשאו לעצמו כמו שבת חייב מיתה'. דווקא אם שמר שבת אז חייב מיתה. אבל עכו"ם שמניח תפילין או לובש ציצית וקובע מזוזה אינו חייב מיתה. וצריך להבין מה המיוחד בשבת.

 

ומביא שהרמב"ם שם באותה הלכה מוסיף בטעם הדבר וכותב: 'כללו של דבר אין מניחין אותו לחדש דת ולעשות מצוות לעצמן מדעתן'. מפני ששמירת שבת היא חידוש דת. חילול שבת שקול כעבודה זרה.

 

ידוע מה שמביאים משמו של מרן החפץ חיים על הפסוק 'אך את שבתותי תשמורו כי אות היא ביני וביניכם'. ובגמרא ביצה: אמר לו הקב"ה למשה רבנו מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה להם לך והודיעם'.

 

השבת היא אות בין הקב"ה לישראל. כמו שלט שנמצא על החנות. גם אם מפעם לפעם החנות סגורה, אבל כל עוד השלט קיים, יודעים כולם כי החנות קיימת. השלט הוא המעיד. כך גם ח"ו כשיהודי נכשל בעבירה. אינו מניח תפילין, נכשל במאכלות אסורות. זה גרוע מאד. אבל כל עוד הוא שומר שבת, עדיין יש לו את השלט המודיע על קיומה של החנות. אבל אם ח"ו הוא נכשל בחילול שבת והוא מבטל בזה את ה'אות שביני וביניכם' הרי הוא מוריד בזה את השלט מהחנות. הוא מודיע שהחנות נסגרה ואינה קיימת יותר.

 

כל עיקר מציאות הדת היא על ידי שמירת שבת. ולכן כותב הרמב"ם שגוי ששומר שבת הוא מחדש דת. כל המצוות הנוספות עדיין אינם קרויים דת. רק השביתה בשבת נקראת ונחשבת דת. מפני שהמציאות הזו, שאתה שובת ביום השבת, שאתה מפסיק את כל הנהגת העולם הרגילה המושתתת על עבודה, מעידה שיש לך דת. שאתה מאמין שיש כוח עליון אלוקי השולט בעולם. שבכוחו לשנות סדרי בראשית. השביתה בשבת היא הוראה על התבטלות כל חוקי הטבע למציאות האלוקית.

 

וכפי שמתאר שם בלשונו: 'הנה רואה אתה מישהו יושב על כסא נוח ביום השבת ושותה כוס תה. תשאלהו, מה קרה לך ? איך זה שאינך יוצא להשקות את השדה, וכי אינך יודע על השרב הנורא בחוץ, הרי עד מחר הכול יתייבש, ויהיה לך הפסד מרובה. עד שכל השנה לא יהיה לך מה לאכול. הוא ישיב לך, אין שום שדה ואין שום עולם. יש רק אלוקים. אם ירצה יחייה ויפרנס אותי, ואם לאו, לא תועיל לי כל השתדלות, שרק הוא הנמצא האמיתי בעולם'.

 

כאשר אדם מניח תפילין הוא מחדיר לעצמו בקשר של קיימא את הידיעה 'שהנשמה שבמוחי עם שאר חושי וכוחותי כולם משועבדים לעבודתו יתברך'. כאשר אדם מקיים מצווה הוא יודע שהוא מקיים בזה את רצון השי"ת. זו מדרגה חשובה ביותר. אבל כאשר אדם שובת ביום השביעי הוא מעיד על ביטול הארץ ומלואה. הוא תולה שלט ומכריז אין בעולם מציאות אמיתית וקיימת אלא האלוקות.

 

זה נקרא דת שמחייבת את האדם להתנהג באיכות אחרת בכל מעשיו, דת שמחייבת אותו לזכור בכל רגע שיש בורא ומנהיג לעולם. שיש מה שמחייב אותו לעשות את רצון הבורא יתברך בכל צעד ושעל בחייו ואין עוד מלבדו.

 

'השמים מספרים כבוד קל ומעשה ידיו מגיד הרקיע' גילוי מציאות ד' באה לידי ביטוי בהנהגה הטבעית של העולם. שהקב"ה מנהיג את העולם בהשגחה פרטית ובהשגחה כללית. שכל מה שקיים ונעשה בעולם הוא מכוחו יתברך המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית.

 

אבל השביתה ביום שבת קודש, זכר לשביתת מעשה בראשית, יש בה מדרגה נוספת, גבוהה יותר. יש בה עדות על הבריאה כולה. יש בה עדות על חידוש העולם יש מאין. לא רק על הנהגת העולם הטבעית שממשיכה מאז הבריאה. השביתה בשבת מעידה שיש בורא לעולם והעולם משולל מציאות מצד עצמו וכל מציאותו מכוח הבורא יתברך.

 

עכו"ם, אומות העולם שאין להם תורה, נמצאים בתוך הטבע ואין להם שייכות עם סוד חידוש העולם. מפני שהתורה עצמה היא מעל לטבע ולכן נצטוו 'יום ולילה לא ישבותו' אסור להם לשבות בשבת. אבל עם ישראל שקבלו תורה והם למעלה מן הטבע הם בלבד נצטוו על שביתת שבת שכל יסודה להראות על חידוש העולם.

 

נכיר במעמד לו זכינו מכוח 'אתה בחרתנו מכל העמים' נשמור מכל משמר על ה'אות' ששם הקב"ה בינו לבינינו 'לעולמי עד' נקפיד ונדקדק ונשמור שבת כהלכתה.