הרבגוניות שבקשת

 

תפקידו של המחנך הוא להתמודד עם רבגוניות טבע תלמידיו. הכרה והבחנה בזהות ייחודית – תשומת לב אישית – ואי הכללה כ"קבוצה", תורמים בעניין זה רבות, למחנך, להורים, וגם למנהל עבודה.

 

 

כמחנכים, עלינו לנקוט בכל פעולה שהיא, הנדרשת לשם קניית אמון התלמיד בנו, כדמות מחנכת, כאישיות מבוגרת ומשפיעה. ובראש וראשונה עלינו להיערך בכל אמצעי שהוא, על מנת שיבין תלמידינו ויאמין, כי אנו חפצים בטובתו ורק בטובתו.

 

אשרי המחנך שהצליח ליצור רושם זה על תלמידיו, אשריו מבחינת המשמעת בכיתה, אשריו מבחינת יכולתו להקנות לתלמידיו את חומר הלימודים הרצוי – בקלות, אשריו מבחינת יכולת ההשפעה שלו על בניית אישיותם של תלמידיו.

יסוד העניין, תלוי בראש וראשונה באופיו של המחנך. ישנם מחנכים – לצערנו ולדאבוננו הרב – שמטרת שימושם במשרתם, אינה אלא לשם "פרנסה" או "כבוד".

 

מאותם שכאלו, איננו מצפים למידה רבה של התעניינות בעולמם האישי של חניכיהם מעבר למידת חובתם כדי להשיג את שאיפותיהם הם.

 

דרך אגב אעיר את תשומת ליבם – ישנה יכולת מדהימה בקרב צעירי הצאן, לחוש במניעיו של רבם לשמש בקודש ולהעריכו בהתאם.

 

אולם יש והמחנך – גם אם בתחילה נכנס לתפקידו ע"מ להתפרנס – נתפס לעניין החינוך, כאל משימת קודש ושליחות נעלה. הוא חש שעתיד האומה בידיו, כחומר ביד היוצר, ונשמות קדושות וטהורות מופקדות בידיו, למען מטרה מאד מסוימת וברורה. מחנך זה, חפץ אכן בטובת תלמידיו, ואליו נפנה במאמר זה כדי להיות לו לעזר.

 

היאך וכיצד להביא את ביטויי רגשות אחריותו – לתודעת תלמידיו, כדי לרכוש את האימון המדובר אשר יעזור לו בכל תחומי הלמידה והחינוך.

 

דרכים רבות לרכישת אימון התלמיד. להלן נבאר אחת מהם, והיא "הכרה והבחנה בזהות ייחודית" אשר ממנה נגזרת "תשומת לב אישית".

 

ישנה נטייה גורפת בקרב העוסקים עם קבוצת אנשים, להתייחס אל הקבוצה כקבוצה באופן תדיר ושוטף. יש המפליגים, עד לקריאת חברי הקבוצה במספר ולא בשם, ההתייחסות היא אל כל אחד כחלק מקבוצה, ובמקרה שלנו "כתה".

בכיתה ישנם 30 תלמידים, כאשר כל אחד הינו "חלק" מאותם 30. התייחסות זו מחדירה תחושה בלב התלמיד כי הוא עצם בלתי מושלם בפני עצמו, אלא רק חלק מגוף גדול. בחוסר תשומת לב, יכול מחנך לגרום שלא במודע לתחושה רעה זו בקרב תלמידיו.

 

דוגמאות:

*קריאת התלמידים בשמות משפחה בלבד.

*שכחה של שמות התלמידים וקריאה בנוסח "אתה שם".

*התייחסות סוחפת רק לכלל, כגון "הכיתה קיבלה ציון גרוע הכיתה עשתה כך וכך וכו' וכו'.

*חוסר התייחסות אישית לסיבות היעדרות.

*הכללות גורפות במספרים גדולים וכוללים מידי.

 

 

 

אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ: וְהָיָה בְּעַנֲנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר: וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ:

 

 

חידושה של הקשת בענן, מביאה בכנפיה גם בשורה על שיטת חינוך חדשה אותה הביא הבורא עם החלטתו שלא להביא עוד מבול על העולם וכך מסביר רש"ר הירש :

 

"הן זו תיהי' הנהגת ה' מכאן ואילך. רבות ומגוונות הדרכים להתפתחות האנושית, אך ה' לא יגזור כליה על האדם, אלא יחנכנו לקראת המטרה האלוקית, על יסוד השוני ורבגוניות בני האדם. והנה, זו כל עצמה של הקשת, היא קרן אור אחת, מלאה וטהורה, השבורה לשבעה גוונים. מן הקרן האדומה, הקרובה אל האור, ועד לקרן הסגולה הרחוקה מן האור ומתמזגת עם האופל. אך כל הגוונים הם אור, והם מצטרפים לקרן לבנה אחת המאירה במלוא טהרתה".

 

ההבחנה בזהות הייחודית של כל תלמיד ותלמיד, ההכרה בכך שכל אחד מהם הנו עולם בפני עצמו, טבוע ומיוסד מרצונות שונים, שאיפות שונות, תחביבים אחרים משל זולתו, מצב משפחתי שונה, מנטליות שונה, רקע שונה. היא המפתח, לגילוי תשומת לב מיוחדת ואישית לכל אחד מהתלמידים.

 

תשומת לב זו, יוצרת בלב התלמיד את הרושם החיובי כי מחנכו מכירו באופן אישי, ומתייחס אליו כאל אדם בעל אישיות משלו וצרכים שונים משלו. אמון זה, גורר אחריו הערכה גדולה מצד התלמיד כלפי מחנכו, והתוצאות החיוביות – כאמור לעיל.

 

במחקרים שונים שנערכו, הביאו התלמידים לידי ביטוי את צורכם ביחס אישי זה. ומאידך, את מורת רוחם מהתיחסות קולקטיבית גורפת מצד המחנך. התלמידים אף זכרו לפרקי זמן ממושכים, מקרים מיוחדים בהם גילו מוריהם יחס אישי כלפיהם. להלן מספרר דוגמאות:

משה זוכר כי בתקופה שסבתו היתה חולה ולעיתים היה מגיע לכיתה במצב רוח ירוד, היה המחנך מדגיש את הכרתו במצב רוחו, טוב או ירוד, ושואל ומתעניין במצב בריאותה, תוך כדי התייחסות להשפעות על מצב רוחו.

 

יהודה זוכר כי מחנכו היה מזכיר לו את הציון שקיבל במבחן מסוים, מבלי להעיף מבט במחברת הציונים: "הוא מכיר אותי היטב, וזוכר תמיד את מצבי".

 

מרדכי זוכר את ההערות שקיבל ממחנך כיתה ו' על עבודות הכיתה: "הייתה בהם התייחסות אישית, שלעיתים אף לא התייחסה לעצם העבודה, אלא לצורת הכתיבה ולצדדים שונים באישיותי".

 

יצחק זוכר כי מחנך הכיתה שם לב לשימושו במחברת, בצבעים פסטליים, והעיר לו בחיוך: "צבעים אלו מרגיעים, ואם אתה אוהב אותם, הרי שיש בכך סימן לרוגע נפשי".

 

הקשת אומר רש"ר הירש – לא התחדשה ונבראה לאחר המבול, אלא קיימת היתה אף קודם לכן. התחדש כאן הסימן שבה, לגבי דרך הנהגת ה' את עולמו, אשר כאמור באה להביא לידי ביטוי את רב הגוונים הקימים בבני האדם, ואת הצורך בהבחנה בשוני, ובהתייחסות מתאימה לכל גוון, כאשר יסוד הדברים, בא באמונה כי כל הגוונים כולם יוצרים את קרן האור, המרכיבה את נשמת האדם ונשמת עם ישראל כולו כעם ה'.