ליהודים מותר לאכול בשר?

בדורות האחרונים בכלל, ובשנים האחרונות בפרט, החלה תנועת הטבעונות להתרחב ולתפוס את תשומת הלב הציבורית. מה שבתחילה היה נחלת חלקם של בודדים והזויים, הפך נחלת רבים. נשיא מדינת ישראל אינו אוכל בשר, ראש הממשלה ומשפחתו נמנעים מבשר יום אחד בשבוע, וכך רבים אחרים ממעיטים באכילת בשר מטעמים של מצפון ומוסר.

האם לאי אכילת בשר יש מקור כלשהו בהלכה היהודית או שמא המוסר היהודי מעולם לא ראה פסול באכילת בשר?

התשובה מופיעה בפרשת השבוע, פרשת נח. פסוק מפורש בתורה (בראשית ט', ג'): "כל רמש אשר הוא חי, לכם יהיה לאכלה, כירק עשב נתתי לכם את כל". המשמעות: אכילת בשר החיות, הבהמות, השרצים והרמשים מותרת לבני האדם, כאילו הם היו ירקות!

חז"ל ופרשני המקרא מבארים כי מאז בריאת העולם ועד המבול לא הותר לבני האדם לאכול בשר, ורק לאחר המבול התיר הקב"ה לבני האדם לצרוך בשר חיה ובהמה.

בהמשך, עם נתינת התורה לעם ישראל, נאסר על יהודים לאכול את רוב החיות והבהמות, למעט אלו אשר יש בהן סימני כשרות ונחשבות בהמות טהורות. גם את אלו מותר לאכול רק לאחר שנשחטו והומלחו כדין, ובנפרד מחלב.

 

מסקנה: אכילת בשר אינה דבר פסול. היא מותרת ואף ראויה. כל ניסיון להפוך אותה ללא מוסרית, מנוגד להשקפת היהדות, משום שהוא מנסה 'להאניש' את בעלי החיים, ולתת להם דרגה של "חצי בני אדם". מדובר בהשקפה מנוגדת לחלוטין לברכת הקדוש ברוך הוא לאדם וחווה: "פרו ורבו… ורדו בדגת הים ובעוף השמים…". כלומר, לבני האדם הותר לרדות בבעלי החיים, לעשות בהם שימוש לצורך האדם, ובהמשך כאמור הותר להם גם לשחוט את בעלי החיים ולאכול אותם.

עם זאת, התורה אוסרת לחלוטין התעללות בבעלי חיים, במקרים שאינם לצורך בני האדם. גם אכילת בעלי חיים הותרה רק לאחר המתתם, אסור לאכול "איבר מן החי", כלומר לאכול בשר שנכרת מהבהמה בעודה חיה – משום שבכך היא סובלת סבל רב ומיותר.

אבל כדאי לזכור, כל עוד לא מדובר בהתעללות, או בגרימת סבל במכוון, אין שום מניעה על פי ההלכה והמוסר היהודי מלאכול בשר, גם אם התרנגולת הוחזקה בלול צפוף, ואם הפרה גדלה בתנאי "שבי" כביכול.