החג – ימיו דיניו ומנהגיו

א.  ליל החג

  • מדליקים נרות ומברכים "להדליק נר של יום טוב" כבכל חג, ואם חל בשבת מברכים "להדליק נר של שבת ויום טוב".
  • מדליקים את הנרות בסוכה, ובסוכה קטנה, או כשנושבת רוח בסוכה ובפרט בשבת שאסור לטלטל בה את הנרות – ידליק בבית.
  • כשכבר ודאי לילה מברך על כוס יין קידוש של יום טוב.
  • שיעור הכוס – רביעית. יש אומרים 86 גרם (כגימטריה של המילה "כוס"), ויש אומרים 150 גרם (כגימטריה של "כוס הגון").
  • מברך על כוס הקידוש "לישב בסוכה" ואח"כ ברכת "שהחיינו", שותה מן הכוס ונותן לכל המסובים לטעום ממנו.
  • בברכת "שהחיינו" מכוון על שלושה דברים: על החג, על עשיית הסוכה ועל מצות ישיבה בסוכה.
  • לאחר הקידוש נוטלים ידיים לסעודה. ואם ברז המים אינו סמוך לסוכה יש להביא מים לנטילה ליד הסוכה לפני הקידוש כדי שלא יהיה הפסק בין הקידוש לבין נטילת הידיים.
  • מברכים המוציא על "לחם משנה" ואוכלים פרוסת חלה לפחות בשיעור כזית (כ-30 גרם תוך 4 דקות), ויש אומרים לאכול יותר מכביצה (כ-60 גרם).
  • אכילה זו היא מן התורה כאכילת מצה בליל פסח, ולכן, אפילו אם ירדו גשמים חייב לקדש ולאכול פת בסוכה (אבל אז לא יברך "לישב בסוכה").
  • אוכלים סעודת החג, בשר ודגים ויין וכל מטעמים בשמחה ובשירה ובטוב לב.
  • מברכים ברכת המזון ואומרים "יעלה ויבוא" ובשבת אומרים גם "רצה".

 

 

ב.  עליה לרגל

  • נוהגים לעלות לירושלים בחג זכר למצות עליה לרגל שהיתה נוהגת בזמן שבית המקדש היה קיים, כמו שנאמר "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלוקיך במקום אשר יבחר". (דברים ט"ז)
  • איסור חמור לעלות להר הבית והנכנס בימינו למקום המקדש חייב כרת, כאוכל חמץ בפסח וכאוכל ביום הכיפורים.
  • מצוה להקביל פני רבו ברגל.

 

ג.  זמן שמחתנו

ושמחתם לפני ה' אלוקכם שבעת ימים. (ויקרא כ"ג)

ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך…

שבעת ימים תחוג לה' אלוקיך…

והיית אך שמח. (דברים ט"ז)

 

שלוש פעמים הזכירה תורה מצות שמחה בחג הסוכות.

וכתב הרמב"ם:

  • אף על פי שבכל המועדות יש מצוה לשמוח – בחג הסוכות היתה במקדש שמחה יתירה. וכיצד היו עושין? ערב יום טוב הראשון היו מתקנים במקדש מקום לנשים מלמעלה ולאנשים מלמטה כדי שלא יתערבו אלו עם אלו. ומתחילים לשמוח ממוצאי יום טוב הראשון, וכן בכל יום ויום מימי חול המועד מתחילים לשמוח לאחר שהקריבו תמיד של בין הערבים כל הלילה.
  • והיאך היתה שמחה זו? החליל מכה ומנגנים בכינור ובנבלים ובמצלתיים וכל אחד ואחד היה מנגן בכלי שיר שהוא יודע לנגן בו ואומרים דברי שירות ותשבחות.
  • ושמחה זו היו עושים גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה שהיו מרקדים ומנגנים ושמחים במקדש בימי חג הסוכות, וכל העם האנשים והנשים כולם באים לראות ולשמוח.
  • אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל כשהיה שמח בשמחת בית השואבה היה נוטל 8 אבוקות של אור וזורק אחת ונוטל אחת ואינן נוגעות זו בזו.
  • נהגו בזמן הזה, זכר למקדש, להתכנס בלילות בבתי הכנסת ולומר שירות ותשבחות וחמש עשרה מזמורי "שיר המעלות". ורבים נוהגים להביא גם כלי שיר, ושמחה זו היא מצות עשה מן התורה של "ושמחת בחגך".