השבת שמרה על אביתר

אביתר גדל בבית לא דתי. ההורים שלו לא חינכו אותו לשמור מצוות. גם הם עצמם לא הכירו כל כך את העולם הדתי, ולא ממש הצליחו להבין מה ההבדל בין יום שבת ליום שלישי.

אבל אביתר הוא בחור סקרן. תמיד עניין אותו לדעת קצת יותר על עברו של העם היהודי, וכשהתחיל לבדוק הוא נחשף לעולם מופלא של לימוד תורה ושמירת מצוות.

האמת היא שאביתר לא תכנן להיכנס לזה בכל הכח, אבל בכל זאת הוא החליט לנסות פעם אחת לשמור שבת כהלכתה. רק כדי להרגיש פעם אחת מה עובר על האנשים הדתיים, שבמשך יותר מ-24 שעות הם מתנזרים לחלוטין מהטכנולוגיה, לא מבשלים, לא מעשנים, לא שומעים מוזיקה ובמקום זאת מתפללים, לומדים, אוכלים ונחים.

"השבוע אני מתכוון לשמור שבת", בישר אביתר להוריו ההמומים. "מה קרה לך?" הם שאלו אותו, "חסר לך משהו בבית? בבית הספר? מה פתאום החלטת להתחיל להיות דתי?". אבל אביתר הסביר להם שזה לא שהוא החליט להיות דתי, אלא רק להרגיש פעם אחת איך זה לשמור שבת.

ההורים לא התווכחו. הם אפשרו לאביתר לעשות ככל העולה על רוחו, ובאמת לא אכפת להם ששבת אחת הוא לא ייגע בגלקסי 7 החדש שלו. אולי יקרא קצת ספרים ויתחיל לקרוא במקום להתעסק כל היום במחשב ובסמארטפון.

בשבת בצהרים הודיעו לו ההורים שהם החליטו לצאת לביקור אצל קרובי משפחה: "אתה יכול להצטרף אלינו", אמרו לו, "זה לא ממש חילול שבת אם אתה לא הנהג. בסך הכל תשב באוטו זה בטח מותר".

אבל אביתר היה נחוש להשלים את האתגר שקיבל על עצמו. הוא הצטער מאוד שלא יוכל להשתתף בביקור המשפחתי, אבל החלטה זו החלטה. הוא לא משנה את התוכניות שלו בגלל שההורים החליטו פתאום ללכת לביקור אצל קרובים.

ההורים נכנסו למכוניתם, נופפו לו לשלום ויצאו לדרך.

20 דקות מאוחר יותר הגיחה משאית כבדה אל מול המכונית המשפחתית. ההתנגשות היתה בלתי נמנעת, ותוצאותיה היו טראגיות. שני ההורים נהרגו במקום, ואביתר נותר לבדו בעולמו של הקדוש ברוך הוא.

ההלוויה היתה קורעת לב. אביתר לא ידע את נפשו מרוב צער. הוא מירר בבכי חסר מעצורים, וכל הניסיונות של השכנות והדודות המבוגרות לנחם אותו, לא עשו עליו רושם. במשך מספר ימים לא הצליח להוציא מילה מפיו. הוא אפילו לא ניסה לעשות זאת. רק קולות יבבה בקעו מבין שפתיו, ודמעות כמים זלגו משתי עיניו.

כעבור שבוע, הגיעה שבת המלכה ופרשה כנפיה על היקום. אביתר מהרהר לעצמו על האתגר שקיבל על עצמו בשבת שעברה, ועל כך שבזכותו ניצלו חייו ממות. הוא נותר שריד אחרון להוריו, בזכות שמירת השבת.

'חשבתי שאני שומר שבת', הרהר לעצמו, 'אבל השבת היא זו ששמרה עלי'.

בלבו גמלה החלטה: הוא ישמור גם את השבת הקרובה, וגם את זו שלאחריה. מעכשיו הוא ישמור שבת כל שבת, מכניסת השבת ועד צאת השבת.

חודשים ספורים לאחר מכן נרשם אביתר לישיבה, והחל לנהל אורח חיים דתי לכל דבר. היום הוא מבין שהשבת הצילה לא רק את הגוף שלו, אלא גם את הנשמה שלו. בזכות שמירת השבת, הוא שינה את אורח חייו, ובמקום להתמקד בדברים חסרי תועלת, הוא מפנה את כל תשומת לבו ללימוד התורה ולקיום מצוותיה.

** הסיפור אמתי לחלוטין, והוא מובא בשינוי פרטים מהותיים מתוך מטרה לטשטש את זהותו של 'אביתר' **