המסירות לשמירת השבת

ראש העיר בית שמש משה אבוטבול מספר על מסירותו לשמירת השבת עוד בהיותו נער:

 

"היה זה בליל שבת מאוחרת. פסעתי ברחובות הריקים מאדם, מפזם את זמירות השבת. דרך ארוכה עשיתי ועוד נותרה לפניי, אבל אני צעדתי בשמחה, חש את קדושת השבת".

 

"מאחורי השארתי את המרכז הרפואי 'הדסה' בעין כרם. כמה שעות קודם ליוויתי אליו חבר שנחבל בראשו. לאחר שהוחלט לאשפזו הציעו לי בבית החולים לשוב במונית לפנימייה. הסברתי שלא אוכל בשום אופן לעלות על רכב לאחר כניסת השבת, והתחלתי לפסוע את הדרך הארוכה מ'עין כרם' אל שכונת 'גאולה' הירושלמית".

 

קל לשער את הניסיון שהבחור הצעיר עמד בפניו. הכרת ערך שמירת השבת על פי אמות המידה החדשות הייתה נכס רוחני בלתי מוכר עבורו, אך טעם המסורת שספג בבית אבא והחינוך שקיבל במוסד ניטעו עמוק בנפשו ומול הפיתוי והנוחות ראה את קדושת השבת כערך עליון.

 

"בדרך עצרו אנשים את רכבם והציעו לי טרמפ. סירבתי, כמובן, לעלות והמשכתי ללכת. באחת בלילה הגעתי אל המוסד ונקשתי היישר על דלת ביתו של המנהל, הרב רקובסקי. הוא נדהם לראות אותי בשעת לילה כה מאוחרת, הכניס אותי פנימה ושאל לשלומי ולשלום הילד שנותר בבית החולים. כמסיח לפי תומי, סיפרתי לרב על הדרך הארוכה שצעדתי ברגל בלי להיענות לנהגים שהזמינו אותי לעלות לרכבם. המנהל אימץ אותי לליבו וחיבק אותי חיבוק עז ונרגש. עד היום אני נוצר אותו בליבי ומכנה אותו 'חיבוקה של שבת'.

 

"אחר כך ביקש המנהל שוב ושוב לשמוע איך פסעתי לבדי ברחובות חשוכים, עושה את הדרך הארוכה ברגליי ושומר על קדושת השבת. למחרת, בשעת סעודת השבת, הזמין אותי המנהל לעמוד לצידו ומול חבריי המאזינים בהשתוממות סיפר בהרחבה על הצעדה הלילית, תוך שהוא מעלה אותי על נס ומרומם בעיני חבריי המאזינים בהשתוממות סיפר בהרחבה על צעדתי הלילית, תוך שהוא מעלה אותי על נס ומרומם בעיני חבריי את המעשה. הרגשתי שהרב רקובסקי גאה בי והתחושה שהוא השכיל לטעת בי דרבנה אותי להוסיף ולהתמיד, ללמוד ולהצטיין ולא לאכזב אותו. הוא זכה שהתקיים על ידו 'היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה'"

 

 

קצת על משה אבוטבול:

 

ימי ילדותו עברו עליו בשכונה ד' בבאר שבע. התגוררו בה תושבים בעלי רקע סוציו-אקונומי בינוני ומטה, לאחר שהוקמה בשנות החמישים כשיכון שיושב בעולים חדשים, בעיקר מצפון אפריקה, וניצולי שואה. במרוצת השנים, התיישבו בה גם עולי חבר ברית המועצות לשעבר. בשכונה נמצאת אוניברסיטת 'בן גוריון' ומחצבה ישנה שממנה כרה שלטון העותמני אבנים לבניית העיר של באר שבע.

 

אבוטבול טיפס וצמח מתוך בית מסורתי שבנו ההורים יוצאי מרוקו ותוניסיה, הצליח לשאוף בכוחות עצמו אל הטוב ולדבוק באורח החיים החרדי וחולל מהפכה שהדביקה את המשפחה וחברים מהשכונה. הרזומה שהספיק לצבור בתקופת בחורתו עשויה להעמיד רבים בצל.

 

עד כיתה ד' עשה משה חיל בלימודיו. למרות שבמהלך היום בילה בין כותלי בית ספר חילוני, בערבים השתתף בישיבת הערב 'בית הלל' שניהל רבה האשכנזי של הקהילה החרדית בבאר שבע, הרה"ג רבי אלעזר קליין זצ"ל. מוריו, שהבחינו באהבתו את לימודי היהדות, חיפשו עבורו מוסד מתאים והציעו לו לנסוע לירושלים למוסד החרדי 'בית בלומנטל' על אף שלא היה מאחוריו רקע חרדי. הוא נענה להצעה ובהסכמת הוריו יצא לירושלים.

 

'בית בלומנטל' שימש רק כפנימייה. את לימודיו עשה בתלמוד תורה 'בני ציון' המיתולוגי, שם למד לפני למעלה משמונה עשורים מרן הגר"ע יוסף. כשאבוטבול הגיע הוא נכנס למחזור ס"ב.

 

בעקבות הנער משה החלו גם אחיו, אחותו והוריו להתקרב ולשמור תורה ומצוות, והמשפחה כולה עברה מהפך. גם מספר חברים, שהעריכו את האומץ של ידידם לספסל הלימודים שהלך כברת דרך ארוכה אל חיק היהדות, נסחפו אחריו.

 

"שנים אחר כך הפך בית הספר החילוני לתלמוד תורה. לפני שנים אחדות הזמין אותי המנהל, הרב שלמה אסרף, לשאת דברים לפני התלמידים כדי לעודד אותם ללכת לישיבות. היה זה עבורי תשובת המשקל, או אם תרצה סגירת מעגל- במקום שבו נאלצתי לספוג אווירה מתירנית הפכתי למשפיע רוחני. רבים וטובים אכן נקלטו במיטב הישיבות בארץ.

 

[מתוך בקהילה]