טעם של שבת

רחוב הומה בעיר חילונית טיפוסית, יום שישי לפני הצהריים. בפינת צומת סואן מוקם אי קדושה בים חולין. שולחן מכוסה מפה לבנה ועליה זוג פמוטות כסופים שנרות נעוצים בבזיכיהם, מפית לחלות וסלסילות מארזי נרות הכוללים שני נרות ו'סדר הדלקת הנר'.

 

שלוש נשים חולשות על הפינה, שנכבשה באופן זמני לשלוש שעות פעילות קבועה מדי יום שישי כבר מספר שנים. "אדוני רוצה אולי נרות שבת? ו"מי רוצה נרות לשבת קודש?"

 

ואנשים שאולי לא זכרו שהיום בערב תרד שבת המלכה לעולם ונשים שתגובתן הראשונית להצעה החביבה היא "לא, תודה", נוטלים את הנרות, מאזינים להסבר הקצר והתמציתי והולכים הביתה, להדליק את האור.

 

מתנדבות של 'משמרת השבת' מנדבות מזמנן היקר בימים חמישי ושישי ויוצאות לנקודות שונות על פני הארץ, להביא את האור ולהכניס את השבת למקומות נוספים.

 

חיפשתי את היוזמת,או לפחות את זו שחולשת על הפרויקט העצום מדן ועד באר שבע, והגעתי לתמי(בדוי. "מוכנה לספר לך הכול, לענות על מה שתשאלי, אבל לא בשמי. לא רוצה שיגידו שאני אמרתי שצריך לשמור שבת או להדליק נרות. בורא עולם אמר. אני רק השופר שלו") כשתמי מדברת על השבת, היא מוסרת הרצאה עמוסת ידע ורחבת היקף בלהט שלא היה מבייש נואם דגול. הילדים שלה מרעישים מעבר לקו וגם אצלי מתחוללת מהומה רבתי מאחורי הדלת, אבל אנחנו מסתגרות לנו בעולם אחר,לכבוד שבת קודש.

 

של מי הרעיון המבריק לחלק נרות שבת לאלפי נשות ישראל הרחוקות מהיהדות כרחוק האור מהחושך?

"לא שלי. הוא התחיל כתעמולת בחירות לפני עשר שנים בערך. כשהושק הסלוגן של 'יהדות התורה והשבת', העמידו נשים בתל אביב לחלק נרות ולהפוך את הסלוגן למשהו מוחשי".

 

ואיך הגעת את לנושא?

"שמעתי רעיון עמוק לפני עשרים שנה והוא הדליק ניצוץ בלבי. חשבתי עליו הרבה, אבל לא התחלתי לעשות משהו כי לא רציתי ליזום מהלך שנוגד את השקפת התורה. שמרתי את המחשבות בתוכי וחיכיתי שיבוא היום המתאים.

 

"והוא הגיע, עשר שנים אחרי ששמעתי את הרעיון. הבחירות התקיימו ורבנים רצו להמשיך את היוזמה שהתחילה בתל אביב ולפרוס אותה על פני מקומות נוספים ברחבי הארץ. הלכתי ברחוב ופגשתי חברה שסיפרה לי על קריאת הרבנים ועל בקשתם להתנדב. זה היה הרגע שלו חיכיתי. התנדבתי, כמובן, והחלטתי לקחת את הצעד הלאה. אם כבר עושים, למה לא להרחיב עוד ולהגיע למקומות שלא חשבו עליהם מלכתחילה?

 

למה לא. כשאת מדברת, זה נשמע פשוט, כאילו רק חיכו לכם בקיבוצים. אפשר להבין אנשים ששוהים בבתי החולים מקבלים בברכה הצעה להתקרבות, אבל להיכנס לגוב אריות? איך קיבלו אתכן?

לא קיבלו. זרקו אותנו בצעקות ובגידופים. 'דוסים, לכו מפה ,חזרו למאה שערים', 'מיסיונריות', 'כפייה דתית' ושלל ביטויים. אבל אנחנו לא התייאשנו. המשכנו לבוא, להניח נרות שבת וללכת, תוך כדי איחולי 'שבת שלום'.

 

"במשך הזמן התרגלו לבואנו, גם בקיבוצים הקיצוניים של 'השומר הצעיר'. היום, אם אנחנו לא באות או מאחרות, הם ממש מצטערות. את צריכה לראות אותן. ממש 'תינוקות שנשבו'. מתאספות סביבנו, לוקחות אותנו הצידה ומספרות לנו על מעשים טובים שעשו במשך השבוע.

 

"לפני כמה שנים התחלנו להיכנס לקיבוץ מסוים בנגב. האנשים בקיבוץ קיבלו אותנו בסקרנות, רק אחת, ורד, הקופאית במרכולית, התנפלה עלינו בצעקות. 'זה מפריע במרכולית, לא בית כנסת כאן. תכבדו את המקום שנכנסתן אליו'. אבוי היה למי שהעז לפנות אלינו בשאלה או בבקשה. היא 'שטפה' אותו במקלחת צוננת. לא התייחסנו נכנסנו למרכולית, הנחנו את הנרות, 'שבת שלום' ו'להתראות' והלכנו. כך במשך שנתיים, כשהיא צועקת עלינו ועל מי ששם נפשו בכפו ושואל אותנו מתי מתחיל הצום.

 

"אחרי שנתיים וחצי היא התחילה להירגע. כבר לא צעקה, אבל לא הייתה נחמדה. עברו שלוש שנים ובערב יום כפור החלטתי לאזור אומץ ולהציע לה לקחת נרות. 'ורד' אמרתי לה. 'ערב יום כיפור אולי תיקחי לכבוד היום הקדוש?' והיא לקחה.

 

"מאז, נטלה נרות בכל שבוע ומדי פעם הייתה מספרת לי שהדליקה אותם. כשפרצה המלחמה בלבנון חיכתה לנו עם פתק ועם דמעות בעיניים. 'תתפללו, אתן חייבות להתפלל על הילד שלי שגויס למלחמה'. הבטחנו לה שנתפלל אבל אמרנו לה: 'אבל את ורד, אימא שלו. אין כמו תפילות של אימא בזמן הדלקת נרות'. היא הבטיחה להתפלל. הבן חזר.

 

"אחר כך באו שבועיים קשים על הארגון ולא היה כסף. פשוט כלום. לא יכולנו לקנות נרות ולא היה טעם לצאת. כשבאנו אחרי שלוש שבועות, קיבלה אותנו ורד במחולות. 'אל תשאלו ,אל תשאלו, מה היה כשלא הייתן כאן', אמרה לנו.'קראתי בעיתון שהבאתן על שיטה אלטרנטיבית לשחרור ליחה מקנה נשימה. אני מטופלת בקורטיזון בגלל הבעיה הזאת והחלטתי להתקשר למספר. קבעתי תור. נסעתי לבני ברק והתחלתי לקבל טיפול. זה עובד, חברות,לא האמנתי שאוכל להרגיש יותר טוב. תראו, היום אני אחרי שלושה טיפולים וכבר הורדתי ממינון הקורטיזון'.

 

התרגשנו איתה. 'פתחת פתח ברוחניות, ורד, הדלקת נרות שבת והוא מלמעלה פתח לך בגשמיות'. עברה תקופה והיא שוב מחכה לנו הכיליון עיניים. בנה הנשוי מתגורר בארצות הברית, וכלתה חלתה בסרטן. התפללנו עליה והתעניינו כל שבוע בשלומה.

 

"יום אחד סיפרה ורד שהיא עומדת לטוס לארצות הברית לשהות עם כלתה שעוברת טיפולים קשים וביקשה נרות לכל שלושת החודשים שתשהה בחו"ל, לה ולכלתה. 'מתי את טסה?', שאלנו. התשובה הממה אותי.'בשבת הקרובה, ורד את לא טסה בשבת'. שכנעתי. היא לא נכנעה. ספור יקר לבטל את הכרטיס והיא לא שומרת שבת בכל מקרה, לא נורא. 'ורד, לא קשור אליי, יש לך עסק עם הבוס', הסברתי והצבעתי כלפי מעלה. 'הבוס יסלח לי יהיה בסדר', הפטירה ורד. נפרדנו בלב כבד.

 

"בשבוע שאחר כך לא הייתה ורד בעבודה. חשבנו עליה וידענו שאנו את שלנו עשינו. שבועיים אחר כך הופתענו לראות אותה במרכולית, מגובסת. 'ורד, מה קרה? לא נסעת?' 'נסעתי ויום אחרי שהגעתי יצאתי להחליק על השלג עם שתי הנכדות שלי. נפלתי ושברתי את הרגל בצורה שחייבה ניצוח. ניתוח בחו"ל, כשאין ביטוח רפואי מכסה, עולה המון, המון כסף. כבר יצא יותר זול לחזור לארץ מוקדם ולעבור את הניתוח כאן.'

 

"השתתפנו בצערה ובכאבה ולא אמרנו מילה. את המסקנות היא הסיקה לבד. לפני החגים, כשנסעה, שוב לכלתה, אמרה לנו שהיא כבר לא נוסעת בשבת, אפילו לא ברכב".

 

חיכה לעשר אפס- אפס

תכלס, איך מסתדרים עם הכנות לשבת כשביום חמישי את מחלקת נרות ב'סורוקה' והיום שישי מסתובבת בקיבוצים?

"בואי אליי לשבת", מזמינה תמי בספונטניות. "בודדות הפעמים שלא יצאתי לחלוקת נרות, למשל כשילדתי או כשלא היה כסף לנרות. אלו היו השבתות שהכי לא הסתדרתי בבית. הילדים פתאום רבו, שום דבר לא הלך כמו שרציתי. כשהלכתי, הכל מסתדר.

 

"אני לא קוסמת, אבל אין שבת שלא הפרשתי חלה. בחמישי בלילה מכינה בצק, מכניסה למקרר ובבוקר קמה מוקדם, קולעת ואופה. לפעמים מכינה את הבצק לפני היציאה ביום שישי בבוקר ובחזור קולעת ואופה. יש שבתות שאני מספיקה לאפות שתי 'נגלות'. מרגישה סיעתא דשמיא מיוחדת, משהו שאי אפשר להסביר במילים".

 

מתנדבות מספרות על ישועות שראו בעקבות ההתנדבות. את מזדהה?

"בוודאי. מעבר לזה שהשבת שלי נהייתה הרבה יותר ערכית ויש בי ציפייה לשבת יותר משאהבתי קודם, אני יכולה לספר לך על ניסים שקרו לי. הלידות שלי היו ביום שישי או בכניסת השבת.

 

"פעם אחת הייתי לפני לידה וביום שלישי, נר חמישי של חנוכה, החלקתי ושברתי את הרגל. הקרסול הסתובב לגמרי ורק ניתוח יכול היה להחזיר אותו למקום. אושפזתי ב'תל השומר'. כל הלילה הייתי בהיכון להיכנס לחדר הניתוח, אבל פתאום הודיעו שהאורטופד לא נמצא. ברביעי בבוקר היה לחץ בחדרי הניתוח ובשעה חמש הם באו להתנצל שהניתוח יידחה ליום חמישי. בינתיים, קיבלתי עירוי נוזלים, שלא אתבייש מהצום לפני הניתוח. הניתוח ייערך ביום חמישי בשבע בבוקר. בעלי התרגז שדוחים אישה במצב לא פשוט, אבל אני הרגעתי אותו: 'יום חמישי הוא היום שלי. מצוין ככה'. בכל יום חמישי אני פותחת שולחן ב'סורוקה'. הרגשתי שהכל מכוון מלמעלה. את חושבת שהניתוח היה בשעה שבע? הוא חיכה לשעה עשר אפס אפס".

 

יצאת לרחוב, חילקת נרות, אישה הדליקה אותן ואחר כך  נסעה לבקר חברה. מה זה שווה?

"שווה המון. כתוב שלפני בוא המשיח בני דורו ייכנסו לשער הנ' של הטומאה ויזכו לצאת ממנו בכוח התורה. שקולה שבת כנגד כל התורה ושער הנ' הוא שער הכפירה. כשעוברת לידי אישה ואני מציעה לה שני נרות, היא מיד מגיבה: 'אני לא מאמינה?' מה קשר בין שני נרות לבין האמונה? ברגע שהדליקה נרות שבת יצאה משער הכפירה, כי היא מודה שיש הבדלה בין ימות השבוע לשבת. חיברתי אותה לתהליך הרוחני של בריאת העולם, גם אם בתת המודע שלה. גם אם חיללה שבת, הצלנו אותה מכפירה ומצווה גוררת מצווה. מלבד זאת, 'לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להבטל ממנה".

 

הפרויקט מתבסס על מתנדבים בלבד?

"לחלוטין לא. יש דברים שאי אפשר לעשות אותם קבוע אם מתבססים רק על התנדבות. התנדבות, אני אומרת, זו התנדפות. יש לנו את המתנדבות המסורות, אבל צריך לקנות נרות בלי להתבסס תמיד על תרומות, צריך נהגים שיסיעו מתנדבות וציוד. בקיצור, צריך כסף".

 

ומנין הקמח לתורה?

"בדרך כלל, תרומות. לפעמים אני נותנת מכיסי ורואה עין בעין איך מתקיימת ההבטחה שניתנה לגבי השבת 'לוו עלי ואני פורע'. למעשה, אני לא יודעת להגיד איך בדיוק יש כסף. נשמע מוזר אבל זו האמת.

 

"שבוע אחד לא היה לי כסף ולא היו נרות. יום רביעי הגיע ואין שום רעיון מאיפה להשיג מימון. כל היום בכיתי ודיברתי עם הקדוש ברוך הוא. מה אני רוצה בסך הכל, עקרת בית פשוטה שכמוני שיהיו עוד נשים שיעידו שהבורא קיים. הכול למענו.

 

"יצאתי לסבוב בעיר, סתם מתוך תסכול. זה כמו בית שרגילים להכין ולאפות ולבשל לשבת ופתאום אין קמח ואין ביצים. הרגשה נוראה. בדרך חזור מצלצל הנייד שלי. אני מרימה וגברת בעלת קול מתנשא שואלת אם הגיעה לתמי. היא רוצה לפגוש אותי. 'בקשר למה'? שאלתי בדאגה. לא היה לי מושג מה היא רוצה ממני. 'בקשר לנרות', ענתה. נרגעתי. אם זה קשור לנרות, אני יודעת שתהיה לי עזרה משמים.

 

"היא באה לפגוש אותי ליד הבית שלי, ברכב שרד. גברת ממותגת ויוקרתית. הושיטה לי מעטפה ואמרה: 'אני מזכירתו האישית של מנהל מפעל לחלקי חילוף אלקטרוניים. לבוס שלי יש בן שעושה לו צרות צרורות. כמה שפינקו אותו, ככה הוא בועט. לפני תקופה הוא ברח לחו"ל ואבא שלו לא ידע איפה הוא. הוא חי על כדורים מרב לחץ. היום הוא התייעץ איתי ואמר שרוצה לשלוח תרומה למישהו כדי שהבן שלו יתקשר וייתן סימן חיים. לא ידענו למי לתרום. על השולחן היו מונחים נרות שמישהו חילק במשרד פעם והחלטנו לתרום לכם.

 

"במעטפה היו אלף וחמש מאות שקלים- מכסים בקושי נהגים ונסיעות. נרות עדיין לא היו לי. בכל זאת, הרגשתי שנפתח לי פתח והחלטתי לצאת לדרך. בבוקר קראתי לנהג מתנדב ב'סורוקה' וביקשתי ממנו שיקנה נרות בסכום הזה. כמה שנכנס. חיכיתי לו ב'סורוקה'. הנהג חזר והוריד משטח שלם של נרות. 'מה זה, איך הספיק לך הכסף?', שאלתי אותו. 'זה עוד לא הכל', אמר והוריד משטח נוסף. 'זה עוד לא הכל' אמר והושיט לי מעטפה עם הכסף. מנהל המפעל החליט לתרום את הנרות והכסף נשאר לנהגים ולנסיעות".

 

תמי מבקשת להוסיף משהו לסיום. "יש שני דברים שיש ביניהם הקבלה: לידה ומשיח. בעברית יש רק 'חבלי לידה' ו'חבלי משיח', יש רק 'צירי לידה' ו'צירי גאולה'. בשניהם מדובר על כאבים שמביאים למשהו טוב. כשנולד תינוק, אימא שלו שוכחת מה עברה קודם. כך יהיה כשיבוא המשיח. אנשים ישכחו מהצרות שהיו להם. אז בואו נזדרז, נשים, ונביא אותו מהר".

 


הקדוש ברוך הוא העמיד את העולם כולו על שבעת אלפים שנה. כמו שיש שישה ימים המהווים הכנה לשבת – היום השביעי-כך גם ששת האלפים הראשונים הם הכנה לאלף השביעי, שיהיה כולו חיי נצח. אנחנו אומרים 'מעין עולם הבא יום שבת מנוחה'. הגאולה נקראת יום שכולו שבת.

 

"זמן הדלקת הנרות הוא בערב שבת בין השמשות. זה גם הזמן שחוה חטאה והנשים זוכות לתקן את חטאה בהדלקת הנרות שלהן. אנחנו עכשיו בימות המשיח, קרובות מאד לגאולה ורוצות לקבל אותה מוקדם מהשקיעה, כמו שמקבלים את השבת לפני שהשמש שוקעת.

 

"מאמר חז"ל 'מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת' מכוון גם למציאות של ביאת המשיח והעתיד לבוא. מי שמכין את עצמו העולם הזה, יהיה לו מזון רוחני בעולם הבא. לפי שלמות אבריו הרוחניים, יקומו לתחייה גם אבריו הפיזיים. מי שחטא בידיו עלול לקום לתחייה כגידם וכן הלאה.

 

"אבל יש איברים שאי אפשר לחיות בלעדיהם, כמו הלב. השבת היא הלב של עם ישראל. למה? כי השבת היא עדות שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם. כשאישה מדליקה נרות שבת, היא עומדת על קו הגבול המפריד בין חול לשבת ובעצם המעשה מצהירה: הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בששה ימים ובשביעי 'שבת וינפש'.

 

"אילו המשיח יבוא הלילה, כל מי שלא שמר שבת לא יקום לתחייה. כתוב 'מחלליה מות יומת'. מוות רוחני. אנחנו במטרה שכמה שיותר יהודים ישמעו על השבת, יעשו משהו לכבודה וישמרו עליה.

 

"תחשבי על המציאות הזו – נשים שבמהותן אמורות לשבת בבית יוצאות החוצה, מחלקות נרות, מדברות עם אנשים. זה נראה היפך הצניעות, לא כך? אבל אם נחזור להיסטוריה נמצא שנשים צנועות יושבות בבית ובשעת משבר תמיד נקראות אל הדגל. קחי לדוגמא את אסתר שנלקחה לבית אחשוורוש. גם בסיפור של יהודית ואליפורנוס. יהודית העמידה את עצמה בסכנה איומה וגדולי הדור העריכו את המעשה שלה, שהיה הדבר הנכון במקום הנכון.

 

"על נשים מוטלת מצוות הדלקת הנר, שהיא מצווה שהזמן גרמא ולמרות זאת הן לא פטורות ממנה. יש כאן רמז לגאולה, שעליה נאמר 'והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות'.