הלכות יום כפור

לקראת היום הקדוש

  • פורסים מפה על השולחן ומנקים ומסדרים את הבית כמו לקראת כל יום טוב.
  • יש נוהגים להניח ספרי קודש על השולחן במקום חלות ולכסותם במפה.
  • לובשים בגדים נאים ונקיים אבל אין מתקשטים בתכשיטים מפני אימת הדין.
  • יש נוהגים ללבוש בגדים לבנים דוגמת מלאכי השרת ויש נוהגים ללבוש בגד לבן מיוחד הנקרא "קיטל".
  • הנשים מדליקות נרות ומברכות "להדליק נר של יום הכיפורים" (וכשחל בשבת "להדליק נר של שבת ויום הכיפורים") ומברכות "שהחיינו".
  • חולצים את הנעליים.
  • מתעטפים בטלית מבעוד יום ומברכים "להתעטף בציצית" והולכים לבית הכנסת לבושים בטלית.
  • קודם שהולכים לבית הכנסת מברכים ההורים את הבנים והבנות.

ברכת הבנים:

ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה.

(לבת: כשרה רבקה רחל ולאה)

יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך,

ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום.

 

  • מרבים באורה ובנרות בבית הכנסת.
  • נוהגים בהרבה קהילות לומר בכוונת הלב לפני תפילת "כל נדרי" את התפילה "תפילה זכה", מפני שיש בה וידוי וצריך להתוודות לפני יוה"כ.
  • בקהילות ספרד אומרים פיוט "לך קלי תשוקתי", שכולו דברי וידוי.

בין אדם לחברו:

את זו דרש רבי אליעזר בן עזריה: "מכל חטאותיכם – לפני ה' תטהרו" עבירות שבין אדם למקום (=הקב"ה) – יום הכיפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחבירו – אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה (=יפייס) את חבירו.

 (מסכת סוכה)

 

אמר רבי יצחק:
כל המקניט את חבירו אפילו בדברים צריך לפייסו.

(מסכת יומא)

  • לכן חייב כל אדם לפני יום הכיפורים לפייס את חברו שציערו, ומשום כך נהגו שבימי התשובה מפייס כל אחד את חבריו ומבקש את סליחתם פן ואולי חטא כנגדם והא לא ידע או ידע ושכח.
  • אם יש בידו מן הגזל וההונאה – יחזיר, ויתקן כל דבר הנוגע בעיניני ממון.
  • אם אין חברו מתפייס יחזור וילך אליו פעם שניה ושלישית וירבה לשלוח אליו רעים שידברו על ליבו שימחל לו על אשר חטא כנגדו.
  • לא יהיה אכזרי שלא להתפייס, אלא, אם פייס אותו חברו – יסלח לו מיד.

 

יום הכיפורים

"אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכיפורים הוא מקרא קודש יהי לכם ועניתם את נפשותיכם… כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה. שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש מערב עד ערב תשבתו שבתכם".

(ויקרא כ"ג)

 

חמישה עינויים:

  • מצות "עשה" מן התורה לשבות מאכילה ושתיה ביום הכיפורים מתשעה לחודש בערב עד עשירי בערב.
  • חייבים ביום הכיפורים בכל היממה לשבות גם מרחיצה ונעילת נעלי עור.
  • מצוה להוסיף מחול על הקודש בכניסת היום וביציאתו, דהיינו שיקדים בצום ובשאר העינויים מבעוד יום (בתשעה לחודש כשהשמש עדיין על הארץ), ויאחר קצת אחרי צאת הכוכבים במוצאי יום הכיפורים בהפסקת הצום והעינויים.
  • הכל חייבים להתענות אנשים, נשים, זקנים, חולים (שאין בהם סכנה), נערים ונערות שהגיעו למצוות (נער מגיל 13 ונערה מגיל 12).
  • ילדים וילדות מגיל 9 מחנכים אותם לצום מספר שעות כפי כוחם. שאר העינויים: רחיצה, סיכה ונעילת נעליים אסורים לקטנים כל היום.
  • חולה שיש בו סכנה מאכילים אותו על פי דרישתו או על פי קביעת רופא.
  • אסור לשטוף את הפה אפילו פולט אחר כך.
  • יש סוברים שחולה שאכל וכן קטנים שאכלו אומרים "יעלה ויבוא" בברכת המזון, וכשחל בשבת אומרים גם "רצה".
  • אסור להתרחץ רחיצה של תענוג ביום הכיפורים, בין במים חמים בין בצוננים, ואפילו להכניס אצבעו במים אסור.
  • היו ידיו או שאר גופו מלוכלך, מותר לרחוץ את מקום הלכלוך.
  • נוטל אדם ידיו שחרית בקומו משנתו, אבל רק את אצבעותיו עד פרקי הקשר של כף היד, וכן רוחץ באופן כזה כשיוצא מן הנוחיות, או לפני תפילה כשנגע במקומות המכוסים בגופו.
  • אסור לנעול נעליים שיש בהן עור אפילו בחלקן, אבל נעלי גומי, בד, עץ וכדו' מותר.
  • החולה או מי שיש לו פצע ברגלו, ואין לו נעליים שאין בהן עור, ואי אפשר לו בלי נעליים מותר אז לנעול נעלי עור.

 

מלאכה ביום הכיפורים

  • וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כיפורים הוא לפני ה' אלוקיכם. וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה. (ויקרא כ"ג)
  • יש לשבות מכל מלאכה ביום הכיפורים.
  • שבת ויום הכיפורים שווים לעניין עשיית מלאכה, שכל מלאכה שאסור לעשותה בשבת אסור לעשותה ביום הכיפורים.