"ואנוכי הסתר אסתיר פני…"

היה זה לאחר פרידתו העצובה של משה מן העם. זה עתה העביר את ההנהגה לידי יהושע. והנה, מצווהו האלוקים לספר לבני ישראל במילים בהירות וקודרות את התרחשויות העתיד. הוא מבקשו, שיוסיף לתיאור גם את התוצאות הקשות, המתבקשות ממעשיהם. עליו להרצות את הדברים באוזניהם, בלי להסתיר דבר. לספר, בנאמנות מוחלטת לעובדות, בלא החלקה ובלא טיוח.

בן דורנו, אם ניחן הוא בחוש היסטורי, ועובדות היסוד של עמו ידועות לו, בוודאי יעמוד משתאה, מיוסר ונטול הבנה. מול פרשה זו, הפותחת במילים הבאות:

" ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ… ועזבני והפר בריתי… וחרה אפי בו… ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאוכל ומצאהו רעות רבות וצרות. ואומר ביום ההוא הלא על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה, ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא " (דברים ל"א, ט"ז-י"ח).

במבט לאחור, מנקודת התצפית של דורנו, זו תמונה מדהימה. משום שפסוקי הפרשה התרחשו במציאות. הם הלמו את דרכו בעם ישראל. העם שאכן מרד, הפר את הברית וזנח את קיום המצוות. עם ישראל, אכן נענש, כפי שלא נענש עם מעולם. המילים הנוראות "והיה לאכול" ו"מצאוהו רעות רבות", פורטו במשך הדורות, לפוגרומים, למדורות האינקוויזיציה, לנשחטים במסעי הצלב, לאין ספור נגישות, מכל סוג, עד לאושוויץ.

האסונות וייסורי התופת, במיוחד בעת שואת דורנו, הצמיחו בלב רבים מבני עמנו את מסקנת הכפירה באלוקי ישראל. עוצמת השואה, חריגתה מעבר לכל הנתפס בהגיון האנושי, גרמה להם לפקפק בקיומה של השגחה אלוקית. אך, שימו לב! גם את הפרט הזה סיפר להם משה בצוו האלוקים. נחזור על הפסוק:

" ויאמר ביום ההוא: הלא על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה " (שם י"ז).

אכן, דווקא משום כך נכתבו הדברים בספר התורה. למען ידעו הדורות הסובלים, שגם הכפירה באלוקים, בעת הצרות הגדולות, נחזתה מראש. למען יבינו, שעצם תיאור המצב, אלפי שנים בטרם בוא הטרגדיה, נוטל את העוקץ מחריפות הכפירה עצמה. המודיע מראש על השתלשלות המאורעות ואימיהם, מכריז בעצם הודעה זו, שהוא עצמו קיים, שהתעלמותו מן המתרחש אינה אלא הסתרת פנים.

 

מתוך אתר 'ערכים'