הזכרת שם ה'

בפרשת האזינו מופיע הפסוק: "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלוקינו". המפרשים מסבירים שהכוונה היא שכאשר הוגים את שמו המפורש של ה' (שם ההויה), צריך להתרכז במשמעות הרחבה של מהות ה' – שהוא כולל את העבר, ההווה והעתיד, וקיים בכל הזמנים; או במילים אחרות: היה, הווה ויהיה.

את העיקרון הזה אנחנו לומדים מהציץ שענד למצחו הכהן הגדול בבית המקדש. הציץ היה לוח זהב שעליו היו רקוע שם ה'. התלמוד אומר שכאשר ענד הכהן הגדול את הציץ, היה עליו להתרכז כל הזמן בשם הכתוב עליו. אז, אם מישהו צריך להתרכז בשמו הכתוב של ה', על אחת כמה וכמה שהוא צריך להתרכז כשהוא מבטא את שם ה'.

פעם, סָפַר חבר שלי כמה פעמים ביום הוא מזכיר את שם ה'. בתפילות בבית הכנסת, בברכות על האכילה, בלימוד התורה – הוא הגה את שם ה' 900 פעמים ביום אחד! תחשבו כמה פעמים אנחנו מזכירים אותו במשך חיינו – בערך 25 מיליון הזדמנויות לגלות לקב"ה את הכבוד הראוי לו!

מה שמזכיר לי סיפור. יהודי שומר מצוות הלך לעולמו ועמד לפני בית דין של מעלה. הדיינים קראו למלאכים לבוא ולהעיד לטובתו של האדם. אלפי אלפים של מלאכים הגיעו – מלאכים שנבראו בכל פעם שקיים מצווה. אבל אז קרא בית הדין לכל מלאכי התביעה שנבראו כאשר אדם זה נהג שלא כראוי. מיליוני מלאכים הגיעו... כל אחד מהם מעיד על פעם אחרת שבה הזכיר את שם ה' בלי כוונה מתאימה.

ה' עושה למעננו כל כך הרבה, בכל רגע, מדי יום. אנחנו צריכים לתת לו את מלוא הכבוד וההערכה, כמו שכתוב בפרשה "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלוקינו".

 

מתוך אתר 'אש התורה'

עבור לתוכן העמוד