מסורת הדורות

  
צילום: shutterstock. מעובד
 

והנה, משה פונה אל המעטים, הזוכרים עדיין כחוויה אישית את יציאת מצרים ואת מעמד הר סיני, ואל בניהם, הניזונים מפי השמועה – באותה מטבע לשון. אל שניהם הוא אומר בו זמנית: " כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים, ואת אשר עברנו בקרב הגויים אשר עברתם " (דברים כ"ט, ט"ו). עקב ידיעה משותפת זו, הוא תובע מהם נאמנות מוחלטת לברית ה'.

ברגע אחרון זה, לפני הסתלקותו, גילה להם משה את האמת הטמונה ברציפות ההיסטורית – את המסד, שעליו חייבת להתבסס המסורת מיום זה והלאה.

"אתם ידעתם", הבנתם וחשתם כאילו בחוויה אישית, את שעבוד מצרים ואת הגאולה ממנה. פעם אחר פעם האזנתם לחוויות ולנסיונות, שחוו והתנסו בהם אבותיכם. אבותיכם, אשר סיפרו לכם את הקורות אותם בהתלהבות ובהשתאות, הביאו לכך שאין לכם צורך לחוות אישית, כדי לחוש את המאורעות הגדולים ולדעת את אמיתותם.

הקרבה הטבעית הקיימת בין אב לבנו מצמיחה את ההזדהות הנפשית, עד כי הבן חש עצמו כמשתתף פעיל במה שעבר על האב. הוא גם יודע: אב לא ישקר לבנו בנושאים הקובעים את חייו ואת גורלו.

על כן, אמר משה לצעירי העם: " אתם ידעתם " – הלא אתם קיבלתם מאבותיכם, "והקבלה הנמשכת היא כמראה העין" (דברי רבי יהודה הלוי בספר ה"כוזרי", מאמר ראשון כ"ה). ב עבורכם, ראייתו של האב היא כאילו "אתם ראיתם". אם תעבירו לבניכם את המסר באותה עוצמת התרגשות, כפי שקיבלתם מאבותיכם, יהיו גם בניכם שותפים לחוויה הראשונית.

בעת כריתת הברית הפכה בשורת הר סיני למהותם של בני ישראל, לחלק מיישותם. ברית אלוקים היתה לחוק טבע בעבורם, כשם שבעצם כל חוק טבע הוא ברית בין האלוקים – הבורא, לבין הכוחות המפעילים את היקום.

בעת המפגש האחרון המתקיים בינו לבין דור יוצאי מצרים ובניהם – מבהיר להם משה את מהות הברית ואת מהות המסירה ההיסטורית ככוח פעיל, חי, תוסס, ובעיקר – ככח קובע בחייהם. דווקא מפגש זה בין אלו שחוו בפועל את האירועים, לבין הדור הראשון החי על פי הזיכרון ההיסטורי, ממחיש את עתיד העם כולו. עם שמהיום והלאה יהיה עתידו תלוי בהעברה המדוייקת והבלתי אמצעית של המסר הנובע מהר סיני.

[מתוך אתר ערכים]