"אני לא אשכח את מה שאמרת לי כשבאת לרשום את הילד לישיבה"

 

אנחנו ביחד כבר מכיתה ב' בתלמוד תורה "בני ציון" של הרב משה פרוש, יחד המשכנו ללמוד בישיבת "פורת יוסף". לאחר שהתחתנו המשכנו את חברותנו ויחד הקמנו עסק משותף. הילדים שלנו הבן של ….כהן עם הבת של שמעון נקי התחתנו.  הנכדים המשותפים הינם תלמידים מצטיינים בישיבת "אחינו" לצעירים.

חיינו בתקופת קום המדינה, היה מאוד קשה העניות הייתה נוראה, לאנשים הייתה חולצה אחת לשבת ואחת ליום חול. בשביל אוכל היית צריך לחכות שעתיים עד שיהיה מה לאכול. הרבה אנשים לא החזיקו מעמד ועזבו את הדת, ולמרות הכל מכל הכיתה שלנו כולם היום ב"ה שומרי תורה ומצוות. אבל אנחנו זכינו וב"ה גם דור ההמשך שלנו כולם גם אצל שמעון וגם אצלי הולכים בדרך התורה הם לומדים בישיבות. איך אנחנו מסבירים את זה- ההשקעה, הילדים שלי היו נוסעים יום יום מנווה יעקב בירושלים עד למרכז העיר בשביל בית ספר יותר טוב, כשהרגשתי שהנסיעות קשות להם עברתי דירה למקום קרוב יותר, שילמנו בכסף מלא על הלימודים של הילדים, לא שלחנו לזרם הכללי.

נכון שלא חיפשתי שהילדים יגדלו להיות הרב הראשי לישראל אבל ידעתי שאם אני רוצה שהילד יהיה בן אדם המקום שלו הוא רק בישיבה.

בכל פעם שאני פוגש את הרב דמתי שהיה הרב של הבן שלי בישיבת "פורת יוסף" הוא אומר לי "אני לא שוכח מה שאמרת לי כשבאת לרשום את הילד בישיבה," אתה צריך להבין שבאותם שנים לא כולם הבינו כמה חשוב לשלוח את הילד לישיבה לכן כשבאנו למבחן הוא שאל למה אתה רוצה לשלוח אותו לישיבה עניתי לו כדי שיהיה בן אדם טוב וישר את זה אפשר לקבל רק בחינוך של התורה.

זה המסר שאני העברתי לילדים שלי והם העבירו את זה לילדים שלהם וב"ה אנחנו רואים נחת מכולם.