רק אבא ואמא חסרים לי

סיפורו של עדן שהתחיל בשבוע שעבר את לימודיו בישיבה בירושלים כפי שסופר לשלמה שטיין על ידי הרב אברהם שלזינגר.
 

במהלך השנה שעברה הייתי בקשר עם עדן נער צעיר תלמיד כיתה ח' שבקש להמשיך את לימודיו במסגרת תורנית קדושה. יחד עם הוריו והמחנך בבית הספר הגענו למסקנה כי הטוב ביותר עבורו שילמד בישיבה בירושלים.

יחד עם הוריו נסע עדן ביומו הראשון כתלמיד ישיבה את כל הדרך מנתניה לירושלים, ההורים הנרגשים לא האמינו כי הנה הם זוכים להגשים את החלום הגדול ובנם הופך להיות בן ישיבה! יחד הם סדרו את בגדיו בארון, עזרו לו לבחור את המיטה הנוחה ביותר, עלו לקומת הכיתות ובחרו מקום טוב בכיתה (חדר שיעורים בעגה הישיבתית), בבית המדרש שמחו ההורים לפגוש את רבני הישיבה- המורים של עדן.

שוחחתי עם ההורים של עדן בשעת ערב מאוחרת כשהיו בדרכם הביתה הם נשמעו מרוצים ב"ה הם אמרו אנחנו מרגישים שהוא בידיים טובות…. אנחנו רגועים.

כעבור יומיים התחלפה האידיליה בטלפונים מודאגים- לעדן היה קשה מאוד בלילה… הוא התקשר בוכה… אולי כדאי שהוא יחזור הביתה זה נראה לנו גדול עליו…. הבטחתי שאסע לבקר אותו בישיבה נשוחח מעט וננסה לעמוד על הקשיים וביחד נחליט מה עושים.

ואכן לקראת ערב עליתי לירושלים כשהגעתי לישיבה נאמר לי כי עלי להמתין עד לסיום השיעור אז אוכל לפגוש בעדן. ציפיתי לפגוש פנים נפולות ומבט כבוי…

הופתעתי! עדן היה מאושר ושמח, נכון הוא אמר באמת קשה לי בלילות אני מתגעגע להורים הכל נכון, אבל כשמגיע הבוקר אני מרגיש בתוך חלום אני לומד תורה כל היום! זה משהו מדהים… אולי אתה יכול לסדר שההורים שלי יעברו לגור בירושלים ליד הישיבה—–!