סיפורו של נפתלי מירושלים - "והיו הדברים האלה... על לבבך"

אחות של נ. מירושלים בספור הצלחה מיוחד: עצה פשוטה שלי - לבוא ולראות את ישיבת "אחינו" בירושלים לכמה דקות ולהבין לבד מאות של שיחות חיזוק בלי מילים...
הגדל

מדי פעם אני מתבשמת מהחכמה הנפלאה שיש במאמרים פה באתר.

 

כשראיתי את מדור הסיפורים האישיים החלטתי שאני חייבת לפרסם את הסיפור של אחי כי הוא יכול לחזק במיוחד את מי שמלווה נער מתחזק.

 

בתור אחות גדולה שהייתה המתחזקת היחידה בבית, זכיתי להיכנס בחסדי ה' לעולם של תורה מתוק מאוד, ורציתי שגם האחים שלי יגדלו לכזה עולם של אושר, אושר שאי אפשר לתאר אותו במילים...

 

כל לילה הייתי יושבת ליד המיטות של 2 אחי ומדברת איתם הרבה זמן על הערך של תורה, על היופי והמתיקות שביהדות, על תלמידי חכמים, על המטרה שלנו בעולם, על סיפורי צדיקים וכו'

 

ובשביל אחי נפתלי (שם בדוי) זה היה כמו דיבורים לפני השינה. הוא היה שומע, אבל זה היה נכנס מאוזן אחת ויוצא מהאוזן השנייה, בלי התעניינות מיוחדת בדברים שלי. לפעמים הוא היה מניד את הראש לחיוב כדי שאני אראה שהוא שומע.

 

לא רציתי שאחי יגדלו ויהיו שקועים בתוך עולם של חולין ורדיפה בלתי פוסקת אחרי תאוות העולם הזה וניסיתי לקרב אותם לאוצר הזה שאני מצאתי.

 

במשך שנה שלימה דיברנו כל לילה ובכל הזדמנות על התורה וניסתי להחדיר להם את אהבתה. אם הייתי סופרת את מספר השעות שדיברנו הייתי מגיעה למאות שעות...

 

האמת, התייאשתי כי ראיתי שהדברים שלי לא עושים רושם בכלל, בשביל אחי ללמוד תורה זה היה כמו עול. בד"כ את התורה שהוא למד - הוא למד בשביל מבחנים בבית ספר.

 

במקרה (רק מה' יתברך) יצא לי לראות את אתר "אחינו" הנפלא. ראיתי את הסרטון על הישיבה וקלטתי שמדובר במשהו מיוחד במינו, בהתלהבות מיוחדת(הספיקו לי רק כמה תמונות מהסרטון כדי להבין את זה) החלטתי שאני לוקחת אותו לראות את הישיבה וככה כשהוא יראה את ההתלהבות של התלמידים שם, הוא יבין שללמוד תורה זה תענוג אדיר ולא עול כמו שהוא הרגיש.

 

יש לציין שדווקא בגלל שאחי למד תמיד במסגרת דתית ואמא שלנו חינכה אותנו לשמור דת ומסורת, הוא לא מצא משהו מעניין או מרגש בלימוד התורה.

 

התקשרתי למוקד של אחינו ותיאמתי עם הרב יעקב מהארגון להביא אותו אל הישיבה.

 

שכנעתי אותו רק לבוא לראות, וכשהראיתי לו את הסרטון הוא קלט כמוני שמדובר פה במשהו מיוחד ובתור ילד מחוסר מעש בחופש הגדול, הוא השתכנע ובא איתי לראות את ישיבת 'אחינו' בירושלים.

 

כשהוא נכנס לישיבה  התלמידים ממש עטפו אותו בהארת פנים ואהבה, והדביקו אותו בשמחה שלהם.

 

בסה"כ אחי למד שם במשך בערך חצי שעה וכשהוא יצא משם שאלתי אותו בהיסוס: "נו ,איך היה"?

 

הוא קצת שתק ואח"כ אמר לי: "אני יודע את המטרה שלי בעולם". למרות שהוא למד בסה"כ גמרא ולא דיבר על דבר אחר...

 

וזה הנקודה שלי פה בסיפור:

 

רב מפורסם פעם אמר לנו "והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום על לבבך" את האמת צריך לשים על הלב, ולכאורה למה לא בתוך הלב? אלא, הוא אמר שיבוא יום ויפתח חור בלב ואז כל מה שהצטבר על הלב במשך הרבה זמן-ייכנס בסוף אל תוך הלב ברגע אחד של התעוררות.

 

וזה בדיוק מה שקרה עם אחי, במשך שנה שלימה הוא שמע את האמת, וקיבל כ"כ הרבה חיזוקים אבל כל זה נשאר לו על הלב ולא נכנס בפנים, אבל בכמה דקות שהוא היה בישיבה וראה בעיניים מה זה שמחה אמיתית-היה לו התעוררות, וכ-ל הדברים שהוא שמע במשך שנה – נכנסו לו ללב ופתאום הוא הבין הכול, כל מה שניסתי להסביר לו, הוא הבין פתאום מה זה תורה, מה זה תלמידי חכמים, מה המטרה פה בעולם, הוא פשוט הבין הכול וזה היה מדהים. כי ממנו התייאשתי וכבר לא ציפיתי לכלום אבל למרות שהדברים שהוא שמע נכנסו מאוזן אחת ויצאו מהאוזן השנייה - הם בכל זאת עברו דרך הראש והתיישבו על הלב, וחיכו להזדמנות המתאימה שלהם להיכנס אל הלב.

 

אפשר לאמר שהחיים בבית השתנו מאותו יום, אחי התמיד בביקורים בישיבה, היו לו ביקורים של יום שלם שהוא למד בו גמרא במקום לשבת מול המחשב או לראות טלויזיה כמו שאר הילדים בגיל שלו בחופש.

 

ולאט לאט הוא התעדן יותר, המידות שלו השתנו והוא נהיה מוסרי יותר ומכבד הורים ומעריך, הוא התאהב בלימוד הגמרא.

 

בבית נבהלו מאוד מהביקורים שלו בישיבה, אחרי תקופה קצרה שאחי ביקר בה הוא כבר רצה להיכנס לישיבה ולהיות תלמיד בה. בבית פחדו מאוד מהיום שהוא יבקש להיכנס לישיבה והם התנגדו נחרצות. אבל לאחי היה ברור שהוא לא מותר הרי הוא ראה מה זה שמחה אמיתית, הוא ראה את המידות של התלמידים בישיבה, את העדינות, הוא לא ויתר. ונאבק על כל ביקור בישיבה -  שירשו לו ללכת.

 

אני תמיד מדמה את המאבק שלו בבית כמו ילד שנמצא בתוך שק וכולם מנסים למעוך אותו והוא לא נמעך.

 

כלומר, בבית התנגדו מאוד מאוד לרעיון ואפשר להבין אותם הם פחדו כמו כל הורה רגיל ותמיד ניסו להניא אותו מהרעיון ולגרום לו להבין שפשוט אין סיכוי שהוא ייכנס לישיבה...

 

הוא תמיד היה בא עצוב מבית הספר כי הוא לא הסכים לאווירה שהייתה שם-למרות שבית הספר היה דתי - אבל הוא עשה השוואה פשוטה בין העדינות והדרך ארץ והשמחה של התלמידים ב"אחינו" - לבין התלמידים בבית ספר –וזה העציב אותו מאוד הוא רצה להיות במקום של תורה, במקום של מידות...

 

מצד שני כשהוא היה חוזר מישיבת אחינו הוא היה מאושר ושמח. ובבית ראו את ההבדלים, ראו שהישיבה משמחת אותו, ובכלל ראו את השינוי לטובה בהתנהגות שלו.

 

כל יום במשך כמה פעמים ביום הוא היה אומר לאמא שלי שהוא רוצה להיות בן תורה, ואמא שלי וכמובן אבא שלי לא חלמו שיצא להם בן "בחור ישיבה". זה הרתיע אותם.

 

זה היה נראה חסר סיכוי לחלוטין, לפעמים אחי היה חושב שבאמת הוא כנראה לא צריך להיות בישיבה, והוא יישאר בחור דתי רגיל, אבל תוך כמה דקות הוא  התעשת והמשיך להיאבק הוא הבין על מה הוא מוותר, הוא רצה להיות בן תורה הוא רצה לקנות את האושר שלו.

 

בפשטות אפשר לומר שאחי קרע את השמים בתפילות אמיתיות, כ"כ אמיתיות וטהורות של ילד שרצה להיות קרוב לה', רצה להיות בן תורה באמת.

 

ועוד אפשר לומר שהוא התפלל פשוט בכל הזדמנות אפשרית ואני הייתי עדה לכך, הוא ניצל כל זמן אפשרי להראות את הרצון שלו לה' יתברך, היה לו רצון כ"כ חזק.

 

ואחרי שנה של מאבקים בלתי פוסקים, ונדנודים להורים שלי כמה פעמים ביום-לבסוף הם כבר לא התנגדו לביקורים בישיבה, ואחרי תקופה שהוא ביקר בישיבה הרבה וגם עשה שבת בישיבה.

 

ושוב, בצורה אקראית (כמובן רק מה' יתברך) אחי עבר ליד ישיבת "אור החיים" בירושלים, וחשב לנסות להיכנס לרב ראובן אלבז שליט"א (ראש ישיבת אור החיים) ולקבל ממנו ברכה שההורים יסכימו להכניס אותו לישיבה .

 

אבל בעיקרון, הוא ישב אצל הרב לשיחה של בערך 50 דקות (זה לא אופייני לרב ראובן אלבז - זמנו יקר).

 

הרב התפעל מאופן הזה שאחי נכנס אליו, בכזה רצון עז.

 

הרב חיפש פתרונות איך להכניס אותו, ובעצם מאותו זמן הרב אלבז דיבר עם אמא שלי. אמא שלי הבינה שא"א למנוע אותו, ושבאמת הרצון של אחי הוא אמיתי.

 

ומאותה פגישה עם הרב ראובן אלבז –אמא שלי הסכימה להכניס את אחי  לישיבה לחודש של ניסיון – ואם הוא מצליח בו – הוא יהיה תלמיד ישיבה מן המניין בישיבת "אחינו" בירושלים.

 

תמיד אמרתי לו לא להתייאש, למרות שההתנגדות בבית הייתה חריפה מאין כמוה, וברוך ה' דרך בן אדם גדול, הרב אלבז- הסתיים המאבק.

 

אנחנו כ"כ מודים לה' יתברך שנתן לנו להכיר את ישיבת "אחינו" המדהימה, החיים שלנו פשוט התהפכו!!!

 

תודות לסרטון קטן באתר "אחינו", בעוד שבועיים בעז"ה אחי נכנס לישיבה.

 

וזה הזדמנות לומר תודה רבה להתייחסות המיוחדת של הרב יעקב – פעיל ארגון אחינו, ולליווי שלו, הרצון האמיתי להצלחת אחי.

 

וגם תודה רבה לצוות של הישיבה ולרב אריאל אלבז ראש הישיבה שהוא אישיות מיוחדת במינה שמלא ביחס  ונתינה, ועל כל דבר אפשר להרים אליו טלפון ולקבל ממנו את העצה להתקדמות.

 

בבית יש יותר שמחה, רוחניות ואווירה של שני אחים שהם בני תורה. אחי זוכה לבנות את כל גיל הנערות שלו בצורה נכונה, בדרך של חינוך למידות, ולכיבוד הורים.

 

עצה פשוטה שלי - לבוא ולראות את ישיבת "אחינו" בירושלים לכמה דקות ולהבין לבד מאות של שיחות חיזוק בלי מילים... (שווה לבוא אפילו מחו"ל רק לראות את הישיבה המיוחדת הזאת!!!)

 

ולא להתייאש מאף נער/ה בישראל, פשוט לא להתייאש.

 

וכמובן, לאלה שכבר נאבקים ורוצים להיכנס לישיבה ולבנות לעצמם את החיים -לא להתייאש, גם אם זה נראה חסר סיכוי מלכתחילה, מי שחזק ורציני עם הרצון שלו - הקב"ה יהיה רציני איתו, וייתן לו אפילו בדרך של נס את מה שליבו חפץ.

 

פשיטא: "שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו". בהצלחה!

 

אחות של נפתלי

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד