הפסיד בהתערבות – אבל ניצח בענק

סיפור כזה עוד לא שמענו: שני נערים חילונים עושים ביניהם התערבות. מי שיפסיד – יצטרך ללכת שבוע ימים עם ציצית. למה? ככה. שלש שנים אחר כך מוליכה ההתערבות הזאת את רון להיכל התורה של ישיבת 'אחינו' בירושלים

"עשיתי התערבות עם חבר מהכיתה – מי שיפסיד יצטרך ללכת עם ציצית שבוע ימים! למה דווקא ציצית? כי זה היה הדבר הכי 'מפדח' שעלה על דעתנו. הפסדתי בהתערבות ונאלצתי ללכת שבוע שלם עם הציצית אבל היום אני מבין שבעצם הרווחתי בענק".

את המשפטים הללו מספר לנו רון, אז תלמיד תיכון חילוני בבנימינה, היום תלמיד מצטיין בשיבת 'אחינו' הקדושה בירושלים.  "עבורי זה היה דבר הכי מוזר ללכת עם חולצה ומתחת ציצית" הוא משחזר. "זה לא שמבחוץ ראו משהו. בהתחלה רק אני ידעתי על הציצית אבל איכשהו זה גרם לי להרגיש… אחרת. פתאום התעוררה בי סקרנות עצומה. רציתי להבין מה פשר החוטים האלו? למה הדתיים לובשים אותם? מה זה בעצם עושה ולמה זה נועד?".

בבית הספר שבו הוא למד התקשה רון למצוא תשובות לשאלות הללו על כן פנה לאברך חרדי המתגורר בישוב. הייתה זו תחילתה של היכרות שהובילה את רון להתעמקות גוברת והולכת בלימוד התורה. "כשחזרתי בפעם הראשונה הביתה עם הציצית אבא הסתכל עלי בתימהון ושאל – מה זה צריך להיות? התחושה בבית הייתה שמדובר בעניין חולף כי קשה היה להם להאמין שאני, בחור שובב עם לא מעט מרץ, הולך לקחת את התורה ברצינות".

אבל רון, חרף חזותו הקלילה, הוא נער עמקן וחקרן, בוגר מכפי שניתן להתרשם מחיצוניותו. הוא המשיך ל"הפגיז" את האברך "שלו" בשאלות שונות ומגוונות ואט-אט מצא את עצמו מקיים יותר ויותר מצוות.  "היה שלב שבו סיפרתי לאמא שאני מתחיל לשמור שבת. מכל מיני סיבות משפחתיות היה לי יסוד לחשוש שהתגובה תהיה נזעמת אבל להפתעתי היא קיבלה את הרעיון בשלוות נפש. באותו שבת אבא, שהיה לו רקע דתי מסוים עשה קידוש, והייתה לנו מעין סעודת שבת משפחתית. תכל'ס, הענין מצא חן בעיני ואז הפכתי בעצם לשומר שבת".

שמירת השבת עוררה כמובן שורה ארוכה של שאלות הלכתיות שגם אותן היה צריך להפנות לאברך החרדי. "…ואז הוא אומר לי: 'תשמע רון במקום לבוא ולשאול אותי על כל דבר למה לא תלמד את הדברים בצורה מסודרת?', זה היה המשפט שבעצם הכניס אותי לשיעור התורה הראשון שלי".

נקודה חשובה שרון מקפיד להדגיש, הוא הקשר התמידי עם רב שנחוצה לכל יהודי ובפרט לאדם שנמצא בתחילת דרכו בעולם התורה. "ראיתי בצורה מוחשית את המשמעות של 'עשה לך רב'. היו בלי סוף טעויות שיכולתי לעשות ביחסים עם ההורים, עם הסביבה וגם עם עצמי אם לא שהייתה לי הדרכה צמודה של אותו תלמיד חכם. בשאלות רציניות במיוחד הוא התייעץ עם רבנים שלו בבני ברק וירושלים. אין לי ספק שבלי ההכוונה הזאת הייתי עושה שטויות שהיו גורמות לי 'לפספס' את כל התנופה הרוחנית או להסתבך במריבות קשות ומיותרות".

סוגיית היחס להורים הייתה רגישה במיוחד. "בהתחלה הייתה לי נטייה לעשות דברים באופן הפגנתי. להיות כזה "בדווקא". אבל הרב שלי הדריך אותי להיות כל הזמן בקשר צמוד איתם ולא לעשות דברים ראוותנים שירגיזו או ילחיצו אותם. הוא הדגיש בפני כל הזמן: 'עכשיו שאתה שומר מצוות 'כיבוד ההורים' שלך צריך להיות מעל ומעבר. ההורים שלך צריכים לראות ששמירת המצוות עושה אותך לאדם טוב יותר".

תגובות ההורים אכן היו מעורבות. מצד אחד הכיוון החדש של רון בלבל והפתיע אותם. ומאידך אי אפשר היה להתעלם מהשינוי לטובה שחל באישיותו, מהתנהגותו המכובדת, מהיחס להורים שהשתנה ללא היכר, ואפילו מהציונים בבית הספר שדווקא עלו במקום לרדת כפי שחששו. השינויים הללו בלטו במיוחד בהשוואה למה שההורים ראו בבתים אחרים. "כשאבא היה נכנס עמדתי לכבודו כמו שכתוב בהלכה, לאמא הייתי מציע כוס אמא ושואל מה צריך לעזור בבית".

הגיעו הדברים לידי כך שכאשר שאלת המשך הלימודים עלתה על הפרק היה ברור שרון ימשיך במוסד דתי, רק שההורים רצו שישלב גם לימודי חול ועל כן שלחו אותו לישיבה תיכונית של 'בני עקיבא'. אבל רון לא התחבר למקום ולא הרגיש שייך. "רציתי מקום שתהיה בו אווירה תורנית יותר, שלימוד התורה יהיה העיקר ולא עוד איזה מקצוע שלומדים בשביל הציונים".

שוב הייתה ההתייעצות הקבועה עם דעת תורה ובסיומה החליט רון לנסות את ישיבת 'אחינו', טעם ונידבק. "זה המקום האידיאלי שחלמתי עליו. כאן אני מרגיש שאני פורח. אין לי מילה אחרת. האווירה, החברים, השיעורים, ההתלהבות זה מקום שתענוג להיות בו וזכות ללמוד בו".

ההורים חששו שבנם עושה צעד "קיצוני" מדי, אבל רון, כרגיל, הוכיח להם שלהיות שקועים בתורה עושה לאדם רק טוב. "היום המצב הוא שהם כבר מנדנדים לי שאשפיע על אחי הצעיר לבוא גם כן לישיבה. הם פשוט ראו את השינוי העצום לטובה והדברים מדברים בעד עצמם. עם עובדות בשטח אי אפשר להתווכח".