חומרתו של איסור

אף שמן התורה תוקעים בכל ראש השנה, אף אם חל בשבת, תקנו חכמים כי לא יתקעו בשופר בראש השנה שחל בשבת, בטעמה של גזירה זו פירשו כי היא נגזרה מתוך חשש שמא תתעורר לתוקע שאלה כל שהיא בתקיעתו וילך אצל חכם ויטלטל את השופר ד' אמות ברשות הרבים, ויבוא להכשל באיסור טלטול ברה"ר.
הגדל

אף שמן התורה תוקעים בכל ראש השנה, אף אם חל בשבת, תקנו חכמים כי לא יתקעו בשופר בראש השנה שחל בשבת, בטעמה של גזירה זו פירשו כי היא נגזרה מתוך חשש שמא תתעורר לתוקע שאלה כל שהיא בתקיעתו וילך אצל חכם ויטלטל את השופר ד' אמות ברשות הרבים, ויבוא להכשל באיסור טלטול ברה"ר.


 

והדברים תמוהים ביותר, מצד אחד ניצבת לה מצות עשה דאורייתא, מצות תקיעת שופר, זוהי מצוה נדירה, כזו אשר אין לנו הזכות והאפשרות לקיים אותה אלא  פעם אחת בשנה. וגדול שכרה עד לאין גבול, שהרי בתקיעת השופר אנו מבטלים את המקטרגים על ישראל ומחוללים ע"פ הספה"ק תיקונים נפלאים בעולמות העליונים.

 

אך מעל לכל, הלא מדובר כאן במצות עשה דאורייתא.

 

ומנגד לזאת ניצב איסור טלטול ד' אמות ברה"ר, אמנם גם זה איסור שיסודו מן התורה. כשאר אבות מלאכות, אך הן גם אם מאן דהוא יכשל באיסור זה, הרי ככלות הכל לא יהיה זה אלא בשוגג.


 

האם סביר לומר כי יתבטלו בני ישראל ממצות תקיעת שופר רק משום שמא יכשל אחד מהם באיסור טלטול?

 

כלומר, האם אמנם, נוח לנו כי יתבטלו ממצות עשה נדירה רק כדי שלא יכשל מאן דהוא באיסור הוצאה? וגם אם לא הכל בקיאים בתקיעת שופר, כלום לא נמצא בקי אשר יתקע  ויוציא את השאר?! וגם אם חלילה יכשלו אחד או שנים באיסור הוצאה לרה"ר בשבת, לא יהיו אלה אלא  מספר  אנשים בודדים, שהרי רוב רובם של התוקעים מן הסתם לא יכשל. האם כדאי היה לבטל מצוה ממספר כה רב של אנשים כדי שלא יכשלו כמה מתי מעט?

 

ומה עוד שגם כשלונם של  הבודדים אינו בטוח כלל. לא ברור אם יתעוררו להם שאלות בתקיעה וגם אם אמנם יתעוררו שאלות, לא ברור כי יכשלו באיסור שבת. והרי כידוע אין ספק מוציא מידי ודאי. ואף בנידון דידן ישנה מצוה ודאית, מצות תקיעת שופר אשר אותה  אנו מבטלים בשל ספק  שמא יכשל יהודי באיסור טלטול ברשות הרבים.

 

ובכל, כלום הרב אינו נמצא עם בני קהלו בבית הכנסת?! האם כדאי היה לבטל רק בשל כך את המצוה הנדירה הזאת?

 

התשובה  לכך היא חיובית, אם חז"ל בטלו את מצות שופר בשל החשש שמא יטולטל השופר ברשות הרבים, משמע כי אמנם יש מקום לחשוש לכך, משמע כי לא רק שיש מקום לחשש זה, אלא שאמנם נזק גדול יכול להגרם מאפשרות שיטלטל אדם את השופר ברה"ר.

 

ורואים אנו כאן את מידת זהירותם של חכמינו, עד שראו מן הצורך לגזור גזירה להמנע מתקיעת שופר ובלבד שלא יכשל אדם מישראל בטלטול השופר.

 

הרי לנו לימוד מה גדולה חומרתו של חטא ועד כמה היא בוקעת ועולה, כי לא שאלנו את ששאלנו אלא מפני שלא עלתה על דעתנו חומרתו הגדולה של החטא והטמטום הנורא שבכוחה של עבירה לעשות, שכן, אילו ידענו זאת, מלכתחילה לא היה כל מקום לשאלה.

 

כי ההמנעות מתקיעה זו היא התקיעה הרועמת ביותר...

 

ואם באנו ללמוד עד כמה גדול כוחה של עבירה, נלמד זאת מהנאמר אצל יעקב אבינו: "ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ד' במקום הזה ואנכי לא ידעתי וירא ויאמר מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית א-לקים וזה שער השמים", הנה מה שפחד יעקב, וכנאמר "וירא ויאמר", לא היה אלא כדי לקיים את מצות מורא מקדש, וכנאמר: "ומקדשי תיראו", על מה, איפוא, מתנצל יעקב ואומר "ואנכי לא ידעתי?" וכי מאי נפקא מינה אם נודע לו הדבר תמול שלשום או לא? הביאור לזה נמצא בפירושו של רש"י על אתר: "שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש זה", כלומר, יעקב אבינו מתנצל כאן על עצם שינתו במקום גדול וקדוש, עובדה שנעלמה ממנו בשעת מעשה, שכן אילו ידע מקדושתו של המקום, הרי לבטח לא היה מסדר שם את שינתו.

 

והיה אומר מרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל, הבה נתבונן מה היה מצבו של יעקב אבינו באותה שעה, הוא ברח אז מעשו, אשר ביקש את נפשו, הוא נרדף ע"י אליפז, אשר לקח ממנו את כל ממונו ואשר הותיר אותו ללא כלום, אין ספק כי פחדו היה גדול וכמו שאנו למדים מלשונה של תפילתו כשחזר לארץ ישראל, בשעה זו נגלה אליו הקב"ה והבטיח לו הבטחות אשר היו עשויות לפזר את כל חששותיו, הובטח לו בחלום: "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת" וכי קיימת תעודת ביטוח טובה מזו?!

 

מסתבר, איפוא, שהיתה זו ההבטחה  הטובה ביותר שלה ציפה יעקב אבינו.


 

ובכל זאת, "אם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה" יעקב מוכן לוותר על כל הבטחות הפז שהובטחו לו ובלבד שלא יישן, חלילה, במקום המקדש.

 

ללמדך, כי כדאי היה לו לוותר על הכל, לחזור ולהיות נרדף ומפוחד, ובלבד שלא  להתלכלך חלילה, בחטא.

 

למדנו מכאן את כוחה העצום של עבירה.

 

גדולה עבירה, בכוחה לשנות את מציאותו ומעמדו של אדם, גם יעקב, אף שהובטח כי לא יפגע, חשש שמא יפגע התורה מעידה: "וירא יעקב מאד ויצר לו", הוא פחד שמא יגרום החטא. (ברכות ד(הוא לא חטא, אמנם, אך אילו היה חוטא, לא היתה זכותו לשעבר עומדת לו שכן, אז מדובר באדם אחר אשר לו הנהגה שונה.

 

ואמנם, מצינו מקומות שבהם אכן גרם החטא למציאות חדשה, אשר עליה לא דובר עד כה. חכמינו אומרים כי ראויים היו ישראל  שיהיו להם ניסים בימי עזרא הסופר, שעה שנכנסו לארץ ובנו את הבית השני, כמו שעה שיצאו ממצרים ונכנסו לארץ ישראל, חז"ל למדו זאת מהנאמר בשירת הים: "עד יעבור עמך ד' עד יעבור עם זו קנית" מקיש ביאה שניה לביאה ראשונה, אנו יודעים כי לא כך היה וכי בראשית ימי בית שני היה העם היהודי משועבד למלכות פרס, וכל כך למה?

 

מפני שהחטא גרם, אמנם מלכתחילה יועד לעם היהודי כי תהיה עליתו מבבל כמו יציאתו ממצרים, אך לאחר שהחטא גרם, השתנו התנאים ואף תנאי הגאולה של ראשית ימי בית שני השתנו.

 

אחד  מתחומי חיינו שבהם בא לידי ביטוי העבירה שכנגד שכרה, כביכול, הוא כיבוש  אתר  בית המקדש והכותל המערבי, כמעט הכל שמחו בכיבוש זה, אף שומרי תורה ומצוות בכללם, רק יחידים הצטערו צער רב משנודע להם כי שטח בית המקדש נכבש. הם הבינו כבר אז את שהולך לקרות. בעיני רוחם חזו כבר אז את כמות החטאים הנוראה שיצבור לעצמו, רחמנא ליצלן, עם ישראל עת יעלו בניו, מנוערים מתורה וממצוות, מקדושה וממוסר, להר הבית, כשטומאתם בשוליהם, לא  שוה היתה להם עובדת האפשרות שנוצרה  שעה שנפתחה לפניהם הדרך ללכת ולשפוך צקון לחש ליד שריד בית מקדשנו, הכותל המערבי, מקום שממנו עולות תפילות עם ישראל השמימה, כאשר ידעו כי באותה עת ממש עולים המונים טמאי גוף למקום שנאסרה הכניסה לתוכו בטומאה.

 

ובמיוחד מאריך מאד בענין זה  מרנא רבי חיים מוולאז'ין זי"ע, המתאר בספרו "נפש החיים" את הקלקולים הנגרמים בעולמות העליונים כתוצאה מחטאיהם של ישראל. הוא מאריך לבאר כי כח קלקול זה, כמו התיקון, לא ניתן אלא  לישראל, בהיות עולמות אלו רחוקים מהשגתו של נכרי לגוי, כך הוא עולמות אלו רחוקים מהשגתו של נכרי לגוי, כך הוא מבאר, אין כל אחיזה בעולמות אלו הן להרע והן להיטיב.

 

וכך הוא כותב בספרו "נפש החיים":


 יבין וידע ויקבע במחשבות לבו, שכל פרטי מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו, בכל עת ורגע, לא אתאבידו ח"ו ומה רבו מעשיו ומאד גדלו ורמו, שכל אחת עולה כפי שרשה לפעול פעולתה בגבהי מרומים, בעולמות וצחצחות האורות העליונים.


 

 ובאמת, כי האיש החכם ויבין את זאת לאמיתו, לבו יחיל בקרבו בחיל ורעדה, בשומו אל ליבו על מעשיו אשר לא טובים ח"ו, עד היכן המה מגיעים לקלקל ולהרוס בחטא קל, חס ושלום, הרבה יותר ממה שהחריב נבוכדנצר וטיטוס.


 

כי הלא נבוכדנצר וטיטוס לא עשו במעשיהם שום פגם וקלקול כלל למעלה, כי לא  להם חלק ושורש בעולמות העליונים שיהיו יכולים לנגוע שם כלל במעשיהם, רק שבחטאינו נתמעט ותש כביכול כח גבורה של מעלה, את מקדש ד' טמאו, כביכול, המקדש העליון, ועל ידי כך היה להם כח לנבוכדנצר וטיטוס להחריב המקדש של מטה, המכוון נגד המקדש של מעלה  כמו שאמרו חז"ל "קמחא טחינא טחינת" (איכה רבתי א', מ"ג), הרי כי עוונותינו החריבו נוה  מעלה, עולמות עליונים וקדושים, והמה החריבו רק נוה מטה.


 

וזהו שהתפלל דוד המלך ע"ה: "יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות" (תהלים עד, ה) בקש שיחשב לו כאילו למעלה, בשמי מרומים, הרס, אבל באמת לא נגעו שם מעשיו כלל כנ"ל...

 

וכן כל חטא וחטא אשר כל איש ישראל מכניס בלבו ח"ו אש זרה, בכעס או שארי תאוות רעות ר"ל, הלא  הוא ממש כענין הכתוב "בית קדשנו ותפארתנו אשר וגו' היה לשריפה אש" (ישעיהו סד, י), הרחמן יתברך שמו יצילנו.

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד