כוחן של דמעות…

  
 

ציפינו שבשנה זו תבא גאולתינו… ציפינו שבשנה זו יתגשמו משאלותינו… ציפינו שבשנה זו ירד שפע של ברכה במעשי ידינו… ציפינו שבשנה זו אנשי סגל בתי החולים ואנשי חברה קדישא יעבדו הרבה פחות… שיורידו להם שעות… אך המציאות טפחה על פנינו…

בהרהור ערב יום הדין, בסקירת השנה החולפת עולים לנגד עיני… מראות קשות… טרגדיות, אסונות, צרות וייסורים… כותרות עיתונות וחדשות המדווחים על אירועים שאינם מבשרים טובות…, ונדמה לרגע כי במקום ללכת קדימה… צועדים אנו בצעדי ענק… אחורה!

חלילה…

בל נשכח את הטובות הגדולות להם זכינו בשנה זו! כלום אפילו טיפה אחת של גשם אין בה מאומה? כלום מה שזכינו בשנה זו לחיים… לנשום… איננה שווה די? הרופא כל בשר הרי אף הוא מפליא לעשות… לקיימינו בכל רגע נתון!

שמחות רבות ב"ה פקדו את המוני בית ישראל, הולדת הילדים, שמחת בר המצווה ושמחת ברית הנישואין בקרב עמינו… זכו אנשים בשנה זו לחבוק ילדים לאחר שנים קשות, זכו אנשים בשנה זו להיכנס אל מקום מגוריהם… זכו אנשים לנחת ואושר…

אין אנו באים לערער ולהמעיט חלילה מערכן של טובות אלו…

אולם…

כשאנו מביטים אל השנה החולפת… כששנה זו מסתיימת בטרגדיה כה קשה וכואבת… נדמה כי צועדים אנו… אל הלא נודע…

האם גם בערבה של השנה הנוכחית חשבנו לעצמינו כך? יתכן ואכן כן… יתכן ואף לפני כשנה תמימה חשבנו על הדברים כהוויתן… אולם הזמן עשה את שלו…

ומעתה עם סיומה של שנה זו… ובפתיחתה של שנה חדש שנת תשע"א… חפצים אנו כי שנה זו תבורך במיטב הברכות… כשנברך איש את רעהו ואשה את רעותה לשנה טובה תכתב/י ותחתם/י לחיים טובים… דבקים ומיחלים אנו מלב מלא… שאכן איחולים אלו יגיעו לפתחי משפחתנו, ידידינו ו… עמינו… שלא נדע צער עוד… שלא נדע מכאוב… ואך ששון ושמחה ברכה והצלחה יפקדו את בתינו…, כיצד נוכל לצפות, לקוות, כי אכן יתמלאו משאלותינו? כיצד נוכל להבטיח לעצמינו את חיינו, את בריאותינו, את פרנסתינו… ואת כל משאלות ליבנו???

נדמה כי הכל תלוי בנו… ואך ורק בנו… ככל שניתן עוד מעצמינו… ככל שנצא מאנוכיותנו… ככל שנרבה בתפילה, בעשיית חסד בכלל ובפרט, הרי שירבו להם זכויותינו…

אולם ישנו 'מתכון' שבעזרתו נוכל להכין לעצמינו סנגור שיעמוד לצידינו עת נעמוד על משפט מעשינו…

הדמעות!

הבכי, הפורץ ממעמקי הלב… כוחו רב הוא… כנגדו, מלאכת קטרוגו של השטן קשה שבעתיים… כשדמעה זולגת לה על בקשה כנה… קשה לסרב מלקבלה…

וכך מצינו בקריאת ההפטרה ביום א' דראש השנה אודות חנה הצדקת אשת אלקנה שציפתה בכליון עינים לזרע של קיימא… לחבוק ילד כשאר חברותיה… לחבוק ילד כפנינה צרתה… וכך מתאר הנביא (שמואל א, א) את ציפייתה…

וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיהוּא בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף אֶפְרָתִי: וְלוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם אַחַת חַנָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פְּנִנָּה וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים: וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם כַּעַס בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ כִּי סָגַר יְקֹוָק בְּעַד רַחְמָהּ: וְכֵן יַעֲשֶׂה שָׁנָה בְשָׁנָה מִדֵּי עֲלֹתָהּ בְּבֵית יְקֹוָק כֵּן תַּכְעִסֶנָּה וַתִּבְכֶּה וְלֹא תֹאכַל: וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ חַנָּה לָמֶה תִבְכִּי וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי וְלָמֶה יֵרַע לְבָבֵךְ הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים: וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל יְקֹוָק וּבָכֹה תִבְכֶּה: וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי יְקֹוָק וְעֵלִי שֹׁמֵר אֶת פִּיהָ: וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה: וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין הָסִירִי אֶת יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ: וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר לֹא אֲדֹנִי אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי יְקֹוָק:

אכן חנה הצדקת מרבה ומפצירה בתפילה לזכות לזרע של קיימא, חנה ידֺעַ ידעה את מצבה… כי ה' סגר את רחמה… הבינה חנה היטב את משמעות הדבר… כי הדרך היחידה להיוושַע היא באמצעות התפילה…

אולם לא סתם תפילה…

לא הרי תפילה רגילה, סטנדרטית ומצויה… כהרי תפילה הבאה ממעמקי הלב… כהרי תפילה הגוררת בעקבותיה נחשול של דמעות…

אמנם… עד כמה אפשר לבכות? פעם… פעמיים, אולי אפילו למשך תקופה קצרה… אך לבכות, לבכות ולבכות… בלא הפסקה ובלא גבול? שכן, טבע האדם להתרגל למצבו… ושוב הבכי פוסק בעקבותיו…?

לא כך אצל חנה…, צרתה – פנינה דאגה לכך שדמעותיה של חנה לא תיפסקנה לעולם… כל עוד ולא נפקדה בזרע של קיימא…

וכך מתארים לנו חכמינו זכרונם לברכה (בספר ילקוט שמעוני שמואל א רמז עז) את פועלה של פנינה… מכעסת וחוזרת ומכעסת!

כיצד מכעסת פנינה את חנה? ממשיך המדרש ומתאר: שאלה פנינה את חנה: האם רכשת לבנך הגדול סודר וכתונת וחלוק?!

ולא די בכך… א"ר נחמן בר אבא: היתה פנינה מַשכמת ואומרת לחנה אין את עומדת ומרחצת פניהם של בניך כדי שילכו לבית הספר?! ובשש שעות היתה אומרת לה חנה אין את עומדת ומקבלת בניך שבאו מבית הספר?!

ולא זו בלבד… ר' תנחום בר אבא אמר: היו יושבים לאכול והיה אלקנה נותן לכל אחד ואחד מבניו חלקו, היתה פנינה מתכונת להכעיס את חנה והיתה אומרת לאלקנה תן לזה בני חלקו, ולזה בני חלקו, ולזה (של חנה) לא נתת חלקו?

נדמה לרגע שמדובר כאן במרשעת שאין שני לה… במרשעת שאין דומה לה… במרשעת הבאה למצוץ את דמה של צרתה היושבת עמה יחד באותו הבית…

אולם חז"ל מתארים את הדברים אחרת…

למה פנינה עשתה כל זאת? בעבור הרעימה על אלוקים! בכדי שחנה תבקיע רקיעים בשמים מרוב בכיות תחינות ובקשות… ככל שהיא תרבה בעדה את הצער… חנה תתפלל ותבכה יותר… דמעות רותחות אלו לא ישובו ריקם…

אמר לה (לפנינה) הקב"ה, את מרעמת אותה עלי, חייך אין רעמים שאין אחריהם מטר, ומיד אני פוקדה, שנאמר כי פקד ה' את חנה…

מעתה זכתה חנה להפקד בזרע של קיימא… ולא בעוד ילד… מן השורה… חנה זכתה בשמואל הנביא! מדוע? כי מה' שאלתיו… וכמתואר בדברי הנביא: וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל כִּי מֵיְקֹוָק שְׁאִלְתִּיו!

מעתה…

עת באים אנו לפתחה של שנה חדשה… עת נכנסים אנו ליום הדין הקדוש והנורא… עת באים אנו להמליך עלינו את מלכו של עולם… לקדש ולרומם את שמו ית'…, מבקשים אנו… מצפים ומיחלים כי תכלה שנה וקללותיה…. מיחלים אנו לשנה חדשה, טובה הרבה… רוחנית יותר… נעלית יותר… עם שפע של בריאות נחת ופרנסה…, מצפים כולנו פה אחד לשנה גשומה… לשנה של טל ומטר לברכה על פני האדמה…

בזכות מה? ובזכות מי נבא ונבקש את משאלותינו? כלום צדיקים אנו וחטאינו אינם שלנו??? אך בזאת נוכל לבא לפני בורא עולם… בדמעות שליש… כתינוק התלוי באמו… שמאכליה מאכלו…

נשפוך דמעות כמים… דמעות טהורות המבקשות את האמת… דמעות הבאות מאותן נקודות פנימיות… רוחניות… נרעיש בדמעותינו ובתפילתינו את מערכות השמים… נגרום לרעמים כתקופתה של חנה…

ומאז…

אין רעמים שאין אחריהם מטר!

מאז נזכה לשנה ברוכה, לשנה טובה ומתוקה… לשנה שגשמי הברכה ירדו לעולם בשפע רב… גשמי טל ומטר… גשמי בריאות… גשמי פרנסה טובה וכלכלה… גשמי רוחניות וסיעתא דשמיא…

כאן הוא המקום עת מסיימים אנו שנה זו… להודות לאנשי המערכת הנפלאים העושים מלאכתם ימים כלילות למען הפצת התורה והיהדות ובראשם לראשי ארגון 'אחינו' על במה נפלאה זו לה זכיתי להפיץ את דברי התורה לאלפי ואלופי הצאן…

בהזדמנות זו אודה לכל אותם הטורחים מידי שבת בשבתו להגיב על הדברים הנכתבים, להעיר ולהאיר… לחדד ולהוסיף… לבקש חיזוק נוסף והמשך למאמר… ואף אתם…תבורכו…!

יהי רצון שיתקבלו תפילותינו לרצון לפני אדון כל… תכלה שנה וקללותיה… תחל שנה וברכותיה!!!

 

 

 

כתובת לתגובות: shlomogrin@gmail.com

להזמנת הרצאות: 054-8433102