האני האמיתי שלי

בראש השנה טמונה סתירה מעניינת: מצד אחד, הוא מסמן את תחילתה של השנה החדשה. מצד שני, הוא חל בחודש השביעי (ניסן, המציין את יציאת מצרים, הוא החודש הראשון – ראו שמות י"ב, 2). כלומר, ראש השנה חל בעצם, באמצע השנה!

סוד רב משמעות טמון כאן. אנשים רבים מגיעים לאמצע חייהם במחשבה, ששינוי משמעותי הוא בלתי אפשרי. אולי בגלל זה, בלוח השנה היהודי, ראש השנה חל דווקא באמצע השנה, כדי ללמד אותנו שלעולם לא מאוחר להתחיל מחדש!

במדרש קהלת רבה (א,ג) נאמר, שמי שמזדקן כמוהו כקוף. הרבי מקוצק מסביר את העניין, שהקוף הוא חקיין מטבעו, "כפי שהקוף, דרכו לחקות בני אדם, כך גם אדם שמזדקן, מחקה את עצמו, וממשיך לעשות מה שנהג לעשות קודם לכן".

 במלים אחרות, רובינו, בשלב מסוים בחיים, במודע או שלא במודע, נתקעים בזהות שרכשנו לעצמנו, ומשום כך חדלים להתאמץ ולהגיע לדרגה רוחנית גבוהה יותר. אנו מסתפקים בחיים שהנם חיקוי של מה שהיינו בעבר!

מכאן אנו למדים, שהתורה רואה הזדקנות לא כעניין של גיל, אלא כעניין של מחויבות לצמיחה רוחנית. לפיכך, השאלה שעלינו לשאול את עצמנו היא: האם הפכתי לחיקוי של עצמי? ואם כך, איך זה קרה, ומה הגורמים לכך? האם הייתה זו מחלה, או אולי משבר אמונה, כעס כלפי ה', או סתם עצלות? – הרי, אם לא נמצא את שורש הבעיה, לא נוכל לעקור אותה מן השורש.

אך ישנה שאלה נוספת, גדולה מזו אפילו: מי אני רוצה להיות? כדברי הלל הזקן, "אם אין אני לי, מי לי?" (פרקי אבות א', י"ד). במלים אחרות, אם אני מזהה את הצורך להגיע אל מעבר ל"אני", משום שאינני מרוצה יותר ממי שאני, אז "מי" בדיוק אני רוצה להיות?

ראש השנה הוא הזמן המושלם להרהר בדבר. משום שבראש השנה נוצר "הקוד הגנטי" של השנה הבאה, וה' רואה אותנו כשותפים לבריאה.

תכנית מתאר ארכיטקטונית

הרב עקיבא טץ נעזר בדוגמה הבאה: תארו לעצמכם שאתם אדריכל שמתבונן בתוכנית בנין. חשבו כמה קל לשנות את מיקום החלונות בתוכנית לפני תחילת הבניה. כמה הרבה יותר קל מאשר לאחר שהבניין כבר נבנה.

ראש השנה הוא הזמן, בו אנו משרטטים את "תוכנית הבניין" לעצמי החדש שלנו. היכולת שלנו לדמיין מי אנחנו רוצים להיות, גדולה הרבה יותר כעת, לפני שהשנה נבנית בפועל.

הבה ניכנס לעומקו של הדימוי. כל מצב, כל "סצינה" בה אנו נמצאים, בין אם מדובר בעמידה בתור בסופרמרקט, כשאנו קצרי רוח וחסרי סבלנות, ובין אם מדובר בילד שמדבר אלינו בחוצפה ואנו רוצים להתפרץ כלפיו בכעס. כל מצב מהווה הזדמנות ייחודית לצמיחה רוחנית ולהתקרבות לאלוקים. במידה מסוימת, אנו השחקנים, ואלוקים הוא המחזאי.

כעת תארו לעצמכם, שהמחזאי עומד לכתוב את המערכה הבאה, אך לפני שהוא עושה זאת, הוא נותן לכם הזדמנות להחליט מי אתם רוצים להיות, ובאיזה תפקיד אתם רוצים לשחק בהפקה החדשה. בכך עוסקות תפילות ראש השנה. הקב"ה עומד לברוא את השנה החדשה, אך לפני שהוא עושה זאת, הוא מבקש לשמוע את דעתנו.

הקדישו זמן לחלום את החלום הגדול ביותר שלכם, ואז התוו לעצמכם את הדרך למימושו. שאלו את עצמכם: האם אני שואף/ת כל הזמן להיות הורה ובן/בת זוג טוב/ה יותר? האם אני עושה את המאמץ? האם אני מזדהה עם מצוקותיהם של הזולת? האם אני נושא בעול עם חברי?

כעת קבעו לעצמכם לוח זמנים להשגת יעדיכם. משום מה, לעולם איננו חושבים על תאריכי יעד כשאנו מדברים על רוחניות. למה לא, בעצם? כדבריו של הלל הזקן: "ואם לא עכשיו, אימתי?" "עכשיו" אני חוזה את האני החדש שלי, "אימתי" אביא אותו לכדי מימוש?

ימים גדולים עומדים בפתח. הבה ניעזר בהם כדי לסלול לנו דרך חדשה.

[מתוך אתר 'אש התורה']