מסכת חיים של 60 שנה נעלמה בשניה

לתדהמתי הרבה הורו לי היורשים חד משמעית להשליך את כל הכבודה העצומה לאשפה!
באותו רגע הבנתי משהו לכל החיים
הגדל

מאות נורות מסוגים שונים, אלפי ברגים ומסמרים, כמויות אדירות של קפיצים המסודרים בקפידה, אלפי גומיות בלויות, מדפים מוארים בנורות עתיקות, כלי כתיבה למאות, סלילי ובקבוקי דבק מכל הסגנונות, קופסאות מעץ ומברזל, עשרות כלי עבודה חלודים, בקבוקים ריקים למחצה של וויסקי ויינות משובחים, בקיצור אוסף אדיר ונדיר של חפצים. על הקירות תלויות תעודות שונות של הישגים מקצועיים בתחומים מגוונים, תמונות מעבר צבאי, מדליות וסמלים מהישגים במלחמות, מאות חוברות ומוספי עיתונים בענייני ספורט ואוכל, וכולם מסודרים בקפדנות לפי סדר השנים... חשתי שאני עומד לרכוש מוזיאון ולא בית...

 

לפני שבע שנים זכיתי בס"ד לרכוש בית בבני ברק, על גבולה של העיר רמת גן. הדייר שחי בה לפני, שבק חיים בתוך ביתו שנתיים ימים קודם לכן. הדירה התגלתה בפני שוממת ועזובה, כאילו עצרה בדיוק באותה נקודה בה עזב אותה בעליה פתאום. במקרר היו עדיין מוצרי מזון... הארונות עמוסים לעייפה בבגדים, אפילו הכביסה הציצה בביישנות מן הארגז.....

 

בסיומו של חתימת החוזה, ניסיתי לגשש בזהירות עם הילדים אודות גורלם של כל אלה, לא רציתי להכאיב. לתדהמתי הרבה הורו לי היורשים חד משמעית להשליך את כל הכבודה העצומה לאשפה! זרק הכל, אבל ה כ ל ! הזלזול בו נאמרו הדברים זעזע אותי עד עומק הלב. האם מפעל חייו של אבא שאגר במסירות יוצאת דופן בעבורכם אינו שווה אף לכלום?! לא התמונות, לא האוספים ואפילו לא התעודות או פריטי המזכרת השונים?! והם, ללא שמץ של בושה ענו שפריטים אלו כבר לא רלוונטיים ואין להם כל משמעות עבורם! נותרתי פעור פה.

 

ניסיתי לעניין אוספי עתיקות באוצרות החדשים שזכיתי, אך הם לא הביעו התלהבות לנוכח האוסף העשיר... וכשהתייאשתי מלנסות, הזמנתי פועלים לרוקן התכולה, הבטתי בעצב בפועלים האדישים המרוקנים את הבית והרהרתי לעצמי: כמה כואב לחשוב על הדייר הקודם, מנוחתו עדן, שמפעל חייו – אוסף חפציו האדיר, מושלך עתה ללא רחמים אל מכולת האשפה! ניסיתי לנחש את תגובתו לו היו מגלים עפר מעיניו ולרגע קט היה חוזר לחיים ומביט על תמונה כאובה זו, בה עמל של עשרות שנים מושלך מחלון הבית, הלא לבטח היה מבקש למות שוב... אלו מסקנות היה מסיק לו בחיי חיותו, לו ציפור הייתה לוחשת לאוזנו את תגובת הילדים ואדישותם למראה גורלן של תעודותיו ותאריו והישגיו?! האם האמין שסיכום חייו עלי חלד – עמל של שישים שנות חיים, יעלם כלא היה תוך פחות מחצי שעה?!

 

ברגעים עצובים אלו הרהרתי בדברי רבי יוסי בן קסמא: "בשעת פטירתו של אדם אין מלווין לו לאדם לא כסף ולא זהב, ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד"! (אבות ו' י') ונזכרתי בסיפורו של הנער היהודי מוורשא:

 

יחזקאל היה נער יתום ועני, מתעתד היה לקראת גיל מצוות. על חגיגת בר מצווה הוא אפילו לא חלם, כי אם על קיומו פשוטו כמשמעו – אין לו מה לאכול! לא נותרה לו ברירה אלא לחפש עבודה למחיה. הוא מצא עבודה כנער שליחויות וחילק פרחים לתושבי העיר. בסוף השבוע הראשון לעבודתו קיבל לידיו את הפדיון השבועי. שמח ועליז על האפשרות לכלכל את עצמו נכנס לבית המרחץ הוורשאי להיטהר לכבוד השבת. תלה את מכנסיו על הקולב שבמלתחה כשהפדיון השבועי טמון בתוכם... וכשחזר הרגיש שמכנסיו כעת קלים יותר... אכן, התבררה לו העובדה המרה: גנב חסר מצפון גנב את כל הונו, עמל של שבוע ימים! מעשה נפשע זה טלטל את נפשו העדינה וגרם לו להרהר על משמעות החיים, התיישב לו יחזקאל בעצב על הספסל שמחוץ לבית המרחץ, וחשב לעצמו:

 

הנה, עבודה ויזע של שבוע ימים נעלמו כלא היו ברגע אחד! לא היה בכיסו פדיון של חודש ימים או שנה שלמה, גם אז התוצאה הייתה זהה! כלומר, אפשר לאבד שנה שלמה ברגע! ולא שנה אחת כי אם עשרות שנים ניתן כך לאבד! א"כ ב"עסק" הזה לא כדאי להשקיע! חבל שאת מיטב שנותיו, כוחותיו, ומרצו יוציא על עבודה שתוצאותיה יכולים להעלם ברגע אחד! באותו רגע החליט החלטה נחושה: הוא הולך להקדיש את חייו בעסק שאיש בעולם לא יוכל לקחת ממנו – לימוד תורה ומוסר. לקח יחזקאל את צרורו נסע לישיבת ראדין, בראשותו של מרן ה"חפץ חיים" זי"ע, עלה ונתעלה בתורה וביראה. משם המשיך אל היכלי התורה הגדולים ביותר וזכה ליצוק מים על ידם של גדולי בעלי המוסר זצוק"ל. כך דרכו נסללה לכהן כמנהלם הרוחני של ישיבות מיר ופוניבז' והאיר את שמי העולם בצדקותו, טהרתו, קדושתו, וחכמתו לאלפים מתלמידיו בכל עולם התורה, הלא הוא מרן המשגיח מרן הגה"צ רבי יחזקאל לווינשטיין זי"ע.

 

סיפור מרגש זה, מחדד לנו את תגובתו המיוחדת של אותו נער צדיק. הלא לכאורה יכול היה להסיק מסקנה פשוטה: בפעם הבאה כשבאים לבית המרחץ לא משאירים כסף בכיס המכנס! ואם תעוזה הייתה בו, אולי היה אורב לגנב ומלמד אתו לקח... כאן עסקינן בנער יתום, בודד ומאוכזב, בקלות יתר יכול היה להגיע למחוזות אחרים לגמרי... אך הוא בשאר רוחו התבונן במסר המסתתר מאחורי המעשה, באיתות השמימי שנשלח לו במעטפת כאובה, אך בפנימיות כה מאירה ומעירה! ומשם יצא לדרך חדשה ששינתה את חייו ואת פני עולם המוסר והיראה.

 

ימים אלו ימי חודש אלול, ימים שנועדו לחשבון נפש של כל יהודי על תפקידו ותִפקודו בעולמו. לחודש אלול יש כוח ועוצמה לחולל מהפכות באישיות האדם. כל תזוזה ואפילו זניחה על מצבנו הרוחני בחודש אלול, יש לה משמעות עצומה ליום הדין, אך הרוצה להגיע ליותר ולהעפיל לפסגות, יש לו האפשרות לחולל מהפכות של ממש בחייו עלי אדמות.

במהלך השנה עוברים על האדם אירועים שונים, חוויות, מבחנים, ניסיונות, הצלחות וכישלונות. מובא בחז"ל שמטרת כל אלה לשמש איתות משמים, לעוררו ולכוונו לייעודו ותפקידו במלכות ד'. וכאן השאלה האם המסקנות שיסיק יהיו נקודתיות בלבד, או שמא ידע לרתום אירועים אלו למהפכה של ממש שינוי במשקל הערכים שנהג עד כה, ומעתה חייו יראו אחרת לחלוטין. ואו אז כשיביט האדם לאחור על נקודות מפנה בחייו יתמלא בתחושת סיפוק על עולם רוחני שבנה באישיותו, על מורשת של ממש שהנחיל לצאצאיו, ולא איסוף של גרוטאות חסר תכלית.

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד