יש לי יום יום חג

כיפות רבות נשלפות מהארון בערב יום הכיפורים. גם יהודים שבכל ימות השנה אינם שומרים תורה ומצוות, נוהגים לפקוד את בית הכנסת ביום הכיפורים. אלו מביננו שחשים קשר עמוק יותר למסורת היהודית, באים גם בראש השנה. אחרים באים לבית הכנסת גם בחגים אחרים.

 

בפורים, כולנו חוגגים את שמחת היום, ובחנוכה רבים מאוד מדליקים נרות כהלכה. בתשעה באב בתי העינוגים סגורים, ובפסח לא תראו חמץ ברחובה של עיר, כמו גם ברוב רובם של הבתים בישראל.

 

עם ישראל מתחבר לאלוקיו בחגים ובימות השנה.

 

**

 

תארו לעצמכם מצב שבו אדם נמצא רחוק מביתו כל השנה, הקשר בינו ובין אשתו כמעט אינו קיים. פעם בשנה, ביום הנישואין שלהם, הוא מגיע הביתה ולוקח את אשתו לארוחה חגיגית במסעדה. למחרת בבוקר הוא שוב נעלם, נוסע לו לעבודה בארץ רחוקה.

 

עכשיו בואו נוסיף עוד צעד אחד: רגע לפני שהוא יוצא לדרכו הרחוקה, לוקח הבעל תמונה של רעייתו, ומכניס לארנק. מראה לה שגם כשהוא אי שם בארץ רחוקה, הוא רוצה לזכור אותה. כמה עונג ושמחה יהיה לה לאשה מהמחווה הזו?

 

כך גם יהודי שרוב השנה רחוק מאלוקיו, אינו מהדר במצוות, ולא ממש מקפיד על קלה כבחמורה. פעם בשנה, ביום הכיפורים הוא מגיע לבית הכנסת, לפגישה קצרה עם מי שברא את העולם ונתן לנו את התורה.

 

קח איתך צידה לדרך, אח יקר. איזו מצווה אחת, קבלה טובה, משהו שילווה אותך כל השנה. כמו התמונה בארנק של אותו בעל.

 

קבלי על עצמך להדליק שני נרות מדי ערב שבת. שני נרות עולים בערך שקל. להדליק אותם לוקח בערך 7 שניות. זו מחווה קטנה מאוד, אבל החשיבות שלה עצומה. העונג והשמחה שהיא תגרום לבורא העולם – אין לה שיעור.

 

קח לעצמך משהו קטן, קבל על עצמך רק לומר מדי בוקר כשאתה יוצא לעבודה את הפרשה הראשונה של קריאת שמע. כנס לאינטרנט, חפש את הטקסט, הדפס לעצמך. לומר מדי בוקר את "שמע ישראל" עד "ובשעריך" – זהו טקס שנמשך אולי דקה. דקה אחת מדי בוקר, שהמשמעות שלה היא אדירה!

 

צא לדרך אח יקר, ואל תשכח לקחת אתך את התמונה.