וכך מצאתי עצמי בפגישה עם נשיא ניגריה

 

ערב ראש השנה ההכנות בבית קדחתניות. הטלפון מצלצל. איש עסקים אמיד על הקו ורוצה להיפגש. היום? שאלתי ברוך? "היום, כבוד הרב. זה לא סובל דיחוי, זה עניין של להיות או לחדול". הבהילות נשמעה בקולו. אמרתי לו: אתה מוזמן. לאחר כשעה וחצי היה היהודי ישוב בסלון הבית.

 

מתברר כי איש העסקים עושה ביזנס בניגריה. השלטון הניגרי רוכש אצלו סחורה שונה וזה זמן רב שלא עומדים בתנאי התחייבויות התשלומים. אין לו מזומנים והוא בסכנת קריסה.

 

הבנתי לליבו ובירכתיו כי הכול ילך כשורה והשנה החדשה בוודאי תישא בכנפיה בשורה טובה גם לבעיה זו.

 

לפתע נצנצה מחשבה בראשי. אמור לי, פניתי אליו, האם אתה מכיר את נשיא נגריה? "בוודאי", ענה האיש, "אני מכיר היטב את כל צמרת השלטון ועומד עמם בקשרי מסחר".

 

אמור לו שאני רוצה לבקר אותו ולברך אותו, כך אמרתי לו.

 

איש העסקים התלהב ואמר, "אני כבר מדבר עם בית הנשיא". איחלנו זה לזה שנה טובה וציפיתי לבאו. לא ממש האמנתי שייצא מזה משהו.

 

למחרת ראש השנה, צום גדליה, שוב מצלצל איש העסקים, ואומר לי כי הגיע מברק מנשיא כי הוא מעוניין לפגוש את ה'הולי מן', האיש הקדוש מארץ ישראל, ולכן נצא הערב במטוסו הפרטי לניגריה.

 

עמדתי כמשתומם. זה נפל עלי באחת. לא ממש הייתי מוכן עכשיו נפשית ופיזית לצאת עכשיו לאפריקה הרחוקה, בעיצומם של עשרת ימי תשובה.

 

 

ישבתי בביתי מנסה לסדר את מחשבותיי. הצום הכביד עליי ופתחתי את ספר ה'אלשיך' שהיה מונח שולחני. על דברי הכתוב הנאמר בתורה "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך" כותב האלשיך כי בחרה התורה הקדושה לכתוב פסוק זה בלשון יחיד, מה שאין כן כל הפסוקים שקדמו לו, הכתובים בלשון רבים. וכל כך למה?

 

אומר האלשיך כי כשיש צורך לעזור לאדם, לפעמים הבריות נשמטים וכל אחד מפנה לחברו, 'ההוא קרוב יותר ובעל יכולת', וכדומה. לכן מדברת התורה כאן בלשון יחיד. ללמדנו ולהורות לנו כי על כל אחד שנודע לו מהצרה מוטלת החובה לעזור ולסייע.

 

ידעתי כי לא אשאיר אותו לבד ולא אפיל את התיק על אף אחד, זו חובתי הפרטית. התקשרתי אליו ואמרתי לו: יוצאים לדרך.

 

 

לאחר שבירת הצום ומנוחה קצרה עלינו על מטוס הפרטי ונסענו לניגריה, המדינה המאוכלסת ביותר באפריקה שאוכלוסייתה מונה מעל 150 מליון בני אדם.

 

לאחר כשמונה שעות טיסה נחתנו במנחת של הנשיא, ליד הארמון הנשיאותי בעיר הבירה, אבוג'ה. קידמו את פנינו בכבוד מלכים. כל שרי הממלכה באו לקבל את פנינו. כולם רצו לראות ולהתברך.

 

כשירדתי במדרגות המטוס ניצבו לפניי בהכנעה, בסדר מופתי ובשורה עורפית עשרות קצינו צבא, כשראשיהם מוטה כלפי מטה. פרשתי ידיי עליהם ובירכתים בחום.

 

משם נסענו למלון, כשליווי משטרתי דולק אחרינו. לעת ערב נשאנו למעונו של נשיא ניגריה, איברהים בבנגידה. שטיח אדום נפרש לרגלינו וכבוד מלכים היה מנת חלקינו.

 

הראיתי לנשיא אלבום מראות ממוסדות 'מגדל אור', וסיפרתי לו כי כששלח מלך רומי ארגז של יהלומים לרבנו הקדוש, שלח אחריו רבנו מזוזה קטנה. התפלא ונפגע מלך רומי: שלחתי לך מתנה בשווי של מיליארדים וזה מה שאני מקבל חזרה?! נענה רבנו הקדוש ואמר: אתה שלחת מתנה שאני צריך להציב שומרים רבים לשומרה, ואני שלחתי לך מתנה שהיא תשמור עליך.

 

מכיס מעילי העליון הוצאתי בית מזוזה ואמרתי: זו המתנה שנשיא ישראל, רבנו הקדוש, שלח למלך רומי, ואת זה אני נותן לך, כבוד הנשיא.

 

הנשיא התרגש. עיניו לחו מדמע. הוא התכופף וזרק עצמו אל עבר רגליי שאברך אותו. חשבתי לעצמי, עריץ כה גדול, שמאות מליונים סרים למשמעתו, שוכב כאן לרגליי ומאמין בברכת האלוקים. הלוא דבר הוא.

 

בירכתיו בחום, בברכת שמים מעל הנתונות למי ששומר מצוות בני נח באדיקות ובאמונה.

 

ידעתי, כי זה הרגע לו ייחלתי ולשמו באתי עד לכאן. בעיצומם של ימי הסליחות והרחמים.

 

כשהתרומם הנשיא, לחשתי על אוזנו, כי איש עסקים זה נמצא במצב קשה ואני מבקש שיעשה ככל יכולתו לפתור את בעייתו. הנשיא הבטיח וקיים. באחד מימי חול המועד סוכות, אני מקבל טלפון מהיהודי הנרגש: "כבוד הרב, הכסף אצלי".

 

[בקהילה]